לפעמים היא מורידה לי סטירה.
ואחריה עוד אחת.
ובין סטירה אחת לרעותה אני נרתע אחורה ומתקומם לשבריר שניה, כי מה פתאום שיחבטו בי משל הייתי כסת מאובקת לפני פסח, ואז אני גם נזכר מי זו שעומדת לחבוט בי.
ואני מסתכל בעיניים שלה ובשפה העליונה שלה שנושכת את התחתונה בהנאה ואני נהנה מההנאה שלה אז אני מתרכז מהר לפני שתנחת המכה השניה בזה שאני הכלי שמסב לה את הסיפוק הזה, וגם מזכיר לעצמי שבלי קשר להנאה שלי מההנאה שלה זה חלק מלהיות משרת ומשרת טוב חוטף כשמגיע לו ולא פוצה פה ולא מוציא הגה.
ומסתכל לה בעיניים, כי זו לא בושה שהיא מכאיבה לי אז מהר לפני שהמכה תנחת אני גם מפקס מבט לתוך העיניים שלה כדי שההיררכיה בינינו תימתח מהעין שלי לשלה כמו חוט ברזל חזק ויציב.
ואז המכה השניה נוחתת.
ואני מסנכרן את הכאב של המכה הקודמת יחד עם זה החדש שנחת עכשיו יחד עם כל מה שעבר לי במוח בחצי השניה ביניהם ושתיארתי פה ללא פסיקים וללא נקודות כי אין זמן וחבל לפספס את הרגע.
חצי שניה כל העסק.
ומהצד השולט מה? יש משהו שמשתווה לסערה הזו?
אולי יום אחד אפרוץ את הגבול ואנסה להבין מה מרגישים שם למעלה. הלוואי שכל הטעמים האלה נמצאים שם, הלוואי בשבילכם, כי אני שבע רק מזה, מחצי השניה הזו.
וזה לפני שהיא מנחיתה את השלישית והרביעית או נושכת לי את האוזן תוך כדי נעיצת ציפורניים בגב או דוחפת לי כף רגל לתוך המפשעה.
למה שקורה שם במוח, כבר אין לי מספיק מילים