רסיסי שליטה

את מדברת ומראה לכולם במשך שתי דקות לפני תחילת הישיבה את המגפיים שקנית בחו"ל והוצאת מהארון לכבוד החורף סוף סוף, וזורקת לי בצחוק בסיום הפגישה: "עזוב אותך משאר הלו"ז שיש לך, אני זו שקובעת פה את מי מקדמים ואת מי מפטרים".

אז אני מחמיא בנימוס משועמם על המגפיים, צוחק קלות מההערה, וזורק חזרה בגיחוך סתמי: "ברור ברור, מה שתגידי".

אבל כשאני עולה למשרד שלי ומתיישב מול המחשב, דבר ראשון אני מכניס את מה שביקשת לפני משימות אחרות שיש לי לסיים.

שיזדיין ג' מהתפעול בסבלנות עוד יום-יומיים עם הפיתוח שהוא צריך. אני סוטה.

וכשסוטה זורק לך באגביות משועממת - "מה שתגידי", לפעמים המוח הדפוק שלו מתכוון לזה באמת.