רסיסי שליטה

העולם סביבי בנמנום עולץ של יום שבתון ובחירות, בחירה חופשית, דמוקרטיה, כל החרא האובריידטד הזה אתם יודעים.

ולי בא לצעוק. על כולם, על כולכם. שלא אכפת לי ולא מעניין אותי כלום. אבל אין מי שבאמת יבין, אז סותמים ומתנהגים כמו כולם.

שיחקתי היום בעדינות עם כמה גבולות. הרגל עוד רגע מונחת מעברם השני וחוצה אותם. זה קרוב, זה מתקרב, זה קורה ויקרה, סבלנות לפעמים כל כך משתלמת, שתדעו.

המוח שלי רוקד וסוער וצועק וסוגד. 

ואתם? אתם עסוקים בשטויות כמו עתיד המדינה או איך ייראו החיים כאן. משעמם כל כך.

דמוקרטיה זה נחמד, אבל אין כמו לבנות בחיים ממלכות דיקטטוריות שמקיפות אותך מכל עבר.

רק שלא יגעו לי בזכות לבחור לאבד את הזכויות שלי. את השאר, אם נכנסת לי לראש באמת, את יכולה ללקט.