שמתגרה מזה.
שלא חושבת ש״זה נכון״ או ש״ככה צריך להיות״ ולא בגלל שזה מחמיא לה ומחניף לה.
היא מתגרה מזה, מינית.
בלי סיבה רציונלית. מישהי שזה מחרמן אותה. מעורר אותה.
מישהי שמביטה בך סובל, יודעת שאתה כרגע לא נהנה, שאתה נאבק לא להגיד את מילת הבטחון. וזה עושה לה את זה.
נהנית מהכוח. מהידיעה שזה תלוי בה. שיש כל כך הרבה דברים שעבורך הם חלום, אבל היא בוחרת לעשות מה שמשעשע אותה, גם אם מה שמשעשע אותה זה לראות אותך נשרף מחרמנות ותשוקה עם כאב וחוסר שליטה, ולהרטיב מזה.
לא כי היא מיוחדת, לא כי היא שונה. כי היא רעבה לזה, כי היא סדיסטית. כי הייסורים שלך, הרעב שלך והתסכול שלך משביעים אותה. מספקים אותה.
מישהי שרואה ושומעת בנשימות שלך ובהתכווצויות שלך שכואב לך באמת, פיזית, ושקשה לך. וזה עושה לה את זה אחרי יום עבודה.
סדיזם אמיתי. אור וחושך משמשים יחד, נורמטיביות עם יצור אפל שמגרגר לו בתאווה מרושעת בתוך נבכי הנפש והשכל.
חתולה, שמגרגרת בהנאה ובקור רוח, ונועצת ציפורניים בטרף שלה ומשחקת איתו. כי אלו האינסטינקטים החייתיים שיש בה.
ואתה זכית להיות הטרף האומלל שלה, ואתה המסכן שאתרע מזלו ליפול לידיה באושר ובייסורים.
סדיזם, אמיתי, נקי, נשי, מודע אינטלגנטי ורעב.
פאק. כמה יופי יש באופל המרהיב הזה
