פורים שוב זרק אותי לשם
כאילו שאני לא עובד היום, כאילו שאני לא בעשור הרביעי לחיים. רעש, שעות שנושקות לזריחה, אלכוהול כמו מים. פעם בשנה להיזרק למי שהיינו פעם.
דמות מיתולוגית מהעבר קמה לי לתחייה מול העיניים, דמות אחרת מההווה שמרתקת את העיניים, דמויות אחרות שבאות והולכות, ומחשבה שמסוכן לחלוק על הטרדות מיניות ועל זה שמה שאסור(בצדק) לגברים לעולם יהיה מותר יותר לנשים.
ומישהי מתוקה (מתוקה מדי למען האמת) שמופיעה עם תחפושת קינקית לקראת סוף הלילה ומגיעה לריקוד קרוב וסיגריה משותפת, והתחפושת צובעת לה את ההתנהגות ומציתה בי דברים שלא היו שם בחצי עשור של חברות.
מי את? למה את לא מתחפשת יותר?!
ואני רק מדמיין או שהתנהגות דומיננטית הפכה אותך באופן מוחשי ליפה פי כמה?! וזה לא שהיה חסר לך עוד קודם.
להיגרר לשם הלילה שוב? או לנוח עד הפורים הבא? דתי או כבר לא - מת על החג הזה.
