רסיסי שליטה

יושב בדירה של חברה טובה, מדברים, שותים קפה, משלימים פערים של חצי שנה.

באיזשהו שלב כל אחד בלפטופ של עצמו בעניינים משלו. אחרי חצי שעה אני רוצה לזוז הביתה. בכל זאת זמן חופשי על חשבון צה״ל זה דבר יקר ויש דברים להספיק ואנשים לראות.

בדיוק ברגע הזה היא פתאום מורידה נעליים ומיישרת את הרגליים היפות שלה (ששוכנות לי במוח עוד מהתיכון) על הספה לכיווני וממשיכה לעבוד. 

זהו, אני קופא. לא מסוגל ללכת, לא מסוגל להישאר. לא מסוגל להסתכל, לא מסוגל לא להסתכל. 

הצלחתי לברוח משם בסוף, את השיחה עם חשבת השכר ועם פרטנר טיוי כבר אעשה מחר.

חרא של חיים מה נסגר.