רסיסי שליטה

התלבטתי אם יש לי כוח בכלל לצאת מהבית.

שכנעתי את עצמי כי גם פעם שעברה באתי באפטר מהמילואים שנפל על הפמדום(התזמון של המסיבות יצא לי מדהים מהבחינה הזו) ובאופן מפתיע נשאבתי אז לתוך העסק לחלוטין.

הפעם הכל היה נראה אפור, תפל, לא מעניין. הפער בין מה שקורה שם בפנים לבין השוטים ההצלפות ותלבושות העור היה לא הגיוני, לא מציאותי,

אמרתי שלום למי שהכרתי, הסתכלתי מהצד, ותכלס, הכל היה נראה לי מגוחך ופאתטי. חוסר חשק מוחלט.

לקח לי שעה שכללה בעיקר כמה בירות וסיגריות כדי להתעופף משם.

איך שאני מכיר את עצמי גם בפמדום הצבאי הבא שייפול על חופשה יש מצב שאתפתה לבוא. 

מיציתי את החוג הזה.