המלחמה הזו השפיעה עלי בהרבה דרכים.
אחת מהן היא שהדבר הכמעט יחיד שמעסיק אותי נכון לעכשיו הוא המלחמה הזו ותוצאותיה, ההמשך שלה והמשמעויות שלה ושל הטבח, ומצד שני אין לי כוח לנהל דיונים ולשמוע דעות של אנשים שחווים אותה מהצד.
הבעיה - צרכים אחרים בסיסיים שלי לא נכבו אף פעם - לנשום, לאכול, לשתות, להתפנות, לצחצח שיניים, לסגוד לנשים שאני מוצא מושכות לסגידה, להתקלח, לתת כתף בעבודה שלי במה שאני יכול לעזור מרחוק(כלומר בעיקר להרוויח עוד כסף ולהקטין את הסיכוי שהם יישברו ויחפשו מחליף) ועוד.
חלק מהצרכים הנ״ל נפתרים לבד על ידי, וחלקם מחייבים אינטרקציה עם בני אדם שאינם אני או חברים לקייטנת חרבות ברזל האינסופית הזו.
הבעיה באינטרקציה עם אנשים מבחוץ היא, כאמור, שאין לי כוח לנהל דיון עם אנשים כאלה על הדבר הבערך יחיד שמעסיק אותי ואת חיי כרגע.
לא כי הם לא חכמים או אהובים או לא מבינים (למרות שלפעמים זה המצב) או כי אני גאון הדור. פשוט כי ככה, זה המצב. זה המוד שאני נמצא בו כבר תקופה.
אם כך מה עושים?
או שמנהלים אינטרקציה מזויפת ומזייפים עניין כאילו השגרה בחוץ מעניינת לי את קצה התחת, או שמהר מאוד אנשים מבינים שאני לא איתם. או מנסים בעדינות לשנות לנושא אחר כי חוסר העניין שלי בניהול שיחה יחד על המצב יוצא החוצה וקצת מעליב (בצדק, לא אכחד)
בקיצור מלחמה. חיצונית ופנימית. והיא כנראה רחוקה מלהסתיים בשתי החזיתות.
