(יש לי שלושה סיפורים מאוד קצרים בשבילכם היום, כל אחד יעלה ברגע שאגמור לכתוב אותו. מקווה שתהנו - וכרגיל, סליחה על חוסר העריכה)
הוא שכב על המיטה, כפות בצורה שלא איפשרה יותר מדי תנועה. רק ראשו, כפות ידיו ורגליו היו משוחררות. הוא צפה בה, יושבת בפינה החדר על הדום מרופד בקטיפה אדומה, פניה מוסתרות מאור הרחוב שנכנס דרך החלונות הכפולים שמאחורי המיטה. רק נצנוץ האישונים היה גלוי, כמו עינו של חתול בלילה בלי ירח. הם היו במצב הזה זמן רב. היא בחנה אותו, מחכה לסימן לא ידוע, סימן שרק היא ידעה למצוא בו. סימן לזנק להרג. וכך הם חיכו.
הוא ניסה להרגיע את נשימתו, להחליש את פעימות ליבו. הדבר צלח לו, אם כי מפעם לפעם הוא נע, עד כמה שכבליו אפשרו, מנסה להפיג את חוסר הנוחות הפיזית לא פחות מאשר את חוסר הנוחות המנטלית. הוא רצה בזה כל כך. אבל הוא גם חשש. חשש שלא ירצה אותה. חשש שלא יוכל לעמוד במה שהיא תכננה עבורו. חשש שהחוויה לא תעמוד בציפיותיו - שהוא לא יעמוד בציפיותיו מעצמו. ואולם, ככל שהזמן עבר, החשש פינה את מקומו לציפיה אירוטית כבדה מנשוא. היא עטפה אותו, כמעט וחונקת אותו עם חומה הלח והמאסקי. לפתע, היא קמה מההדום, והחלה ללכת לכיוונו. עם כל צעד אור הרחוב, שעבר דרך התריסים, העיר את פניה. ועם כל צעד, הוא ראה דמות חדשה מולו. מלכת קרח מלאת הוד והדר, בראש מגדלה. נמרה הצדה את טרפה, ההרג משתקף בעיניה. אישה צעירה ונאה, תווי פניה מלאים רוך, מנוקדים בשנים של חוויות, הן טובות והן רעות.
היא הגיעה לתחתית המיטה, משחררת את השוט שהחזיקה בידה השמאלית, נותנת לו ליפול לרצפת העץ ברשרוש קל. הוא קפץ אל מול החבלים שהחזיקו אותו. היא הסתכלה בו, ואמרה "אני רוצה שתסתכל לי בעיניים בזמן שאני עושה לך את זה". הוא בלע רוק, והנהן. מרוצה מתשובתו, היא החלה להצליף בו, בעדינות יחסית בתחילה, אבל עם חייתיות גוברת ומעצימה. הוא ספג את המכות בשוויון נפש הולך ונחלש. אט אט ידיו התקמצו לאגרופים. רגליו נמתחו לפוינט מושלם. אך הוא המשיך להסתכל בעיניה, מתמקד
רק בהן ובתחושת השוט על עורו. הוא לא נשבר. ולאחר סבב מכות קשה במיוחד, כשהוא כמעט בנקודת השבירה,היא הפסיקה, מניחה לשוט לחזור לרצפה. הוא נרגע, מותיר נשיפה ארוכה ומכופף את ידיו ורגליו. ואז היא הכתה בפעם האחרונה, בעוצמה יותר גדולה מכל המכות הקודמות יחד. הוא לא היה מוכן אליה. המכה הרגישה לא כמכת שוט, אלא כמוט מלובן השורף את עורו. הוא זעק, דמעות עולות בעיניו. "תביט בי" היא אמרה. הוא הפנה את ראשו, לא מוכן להביט בה. "תסתכל בעיני" היא חזרה, ביתר תוקף. הוא מלמל בלחש "אני לא רוצה שתראי אותי ככה.אני לא רוצה שתראי אותי עם דמעות בעיני". היא זנחה את השוט, וטיפסה למיטה בעדינות, שוכבת מעל גופו הערום. מכסה אותו כמו סמיכה. היא משכה את סנטרו אליה, ונישקה אותו בעדינות. היא לחשה "אבל אני רוצה לראות אותך ככה. את האני האמיתי שלך. אל תברח ממני. אל תברח מעצמך." הוא הביט בעיניה, עמוק עמוק בעיניה, ובכה.