אני קוראת פוסטים של חברים ומכרים בפייסבוק ולפעמים נדהמת
יותר קל לדבר על אחרים מאשר על עצמך. לפעמים זה גם יותר מעניין / מצחיק..
אבל החשיפה המטורפת שהורים עושים לילדים שלהם מבלי לבקש (לרוב) רשות היא לפעמים מטורפת
מתמונות חשופות אבל בעיקר סיפורים אישיים, מביכים, פרטיים
אם לא הייתם כותבים את זה על חבר מבוגר שלכם כי ברור לכם שלא עושים את זה, ובטח ובטח לא על עצמכם, איך אתם מרשים לעצמכם לעשות כזה דבר לילדים שלכם? כי הם שלכם וקטנים מדי מכדי להבין שכל העולם ואישתו קוראים עליהם את זה או קטנים מדי מכדי להסביר שזה לא נעים ומקובל עליהם?
ספציפית קראתי עכשיו פוסט של הורה בו משתפים על הדלקות של הילדה על מישהו. הילדה צעירה והאמא חוגגת אושר בשיתוף עם כמה מאות אנשים את השיחה הפרטית! שהיתה לה עם הילדה כולל זה שהילדה לא רצתה לשתף אותה אם היא דלוקה על מישהו או לא
אז מה המסקנה? אם היא נבוכה לספר לי באופן אישי על זה, אני אפיץ את כל השיחה, משפט אחרי משפט מול מאות אנשים
אנשים נראים לי לפעמים כל כך גרועים שזה מבאס :/
