ראש השבט מספר...

פוסעת אליו, רחוב שקט, מכוניות חונות משני צידי הרחוב, אורות הרחוב מניעים את צל גופה ,היא שקועה, היא מתגעגעת, מחייכת לעצמה. מאד רוצה להיות כבר, לחבק אותו, להרגיש את גופו, להקשיב לקולו, פוסעת לרגע מהר יותר, מאיטה מחייכת. משהו בצפייה מעורר אותה, מנסה להעלות בזיכרונה את הדלת הנפתחת, אותו עומד מולה. מה יהיו המילים הראשונות שלו? מה יגיד לה? זה מרגש אותה, הבטיח הפתעה.. מה זה כבר יכול להיות? מוכנה לכל. אוהבת אותו כל כך, רוצה כבר להיות שם, אבל נהנית מהדרך, מהמחשבה,הצפייה מרגשת אותה.
היא ללא תחתונים, בשמלה השחורה,מרגישה חום גופה,מרגישה את הלחות המצטברת המחליקה בתוכה עם כל צעד.עוקפת שקי אשפת גינה.מישהו מהשכנים גזם את הורד, קוצי הורד נראו מאיימים לאור הפנס. חזרה לאחור, דקרה עצמה דקירה חדה בידה בקוץ הורד, טיפת דם כאבן אודם באור הפנסים, ליקקה והמשיכה ומצצה מרגישה את הנוזל המלוח, היא כבר מוכנה לאדונה, ממהרת יותר, מקדימה מעט,אבל כבר לא משנה, היא הולכת מהר יותר, העקבים מטופפים על המדרכה ברחוב השקט..היא כבר איתו ,מרגישה את ידיו עליה. מרגישה את ישבנה צורב, מרגישה את חום גופה עולה,אוחזת בתיקה, הולכת מהר יותר..ירכיה לחות מתחככות זו בזו, היא יודעת,מרגישה את ברכיה נמסות מוכנות, רוצה כבר להיות שם, להיות שלו להעלם בו, היא כבר שם והדלת עדיין לא נפתחה.