סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

וניליות, חגורה ומה שביניהם

תסלחו לי, אם לעיתים, זו פרובוקצייה
לפני שנה. 8 בספטמבר 2023 בשעה 15:20

לא הייתי פה כמה שנים.
פעם אחרונה והקודמות לה היו עם בעלי. 
היה נפלא.
אהבנו כל כך בקלות אז. 
מתי הכל הסתבך ככה? 
...
אני שונה כזאת. 
נכנסת למקומות ובלי לעשות יותר מדי ורואה את כל המבטים מתמגנטים אליי. 
נשים וגברים כאחד. 
משהו בעיניים, בגזרה, באורך של הרגליים, במניירות. 
מהסוג הזה שרוצים כל כך, מפחדים ושונאים ביחד. 
אני לא מגה כוסית, או דוגמנית, אני פשוט אחרת.
עם עמידה ותנועה במרחב של מישהי מהמאה ה18. 
לכו תבינו. אני בעצמי לא תמיד מבינה.
הריטואל הקבוע מתחיל. 
יושבת, שותה, משפילה מבט, מנופפת בריסים ועד מהרה זה משיג תוצאות. 
לא שחיפשתי להשיג תוצאה פשוט זה תמיד קורה.
אני אוהבת כשאתם אוזרים אומץ לגשת,
אוהבת לתת לכם את חמת הספק שאולי כן.
אני לא צריכה שתרדפו אחריי. 
זה קורה גם ככה. 
בין גברים לנשים.
תמיד רודפים אחרי ריגושים וחורים,  זאת דרכו של העולם. 
החברות לא מבינות בכלל למה אני מאפשרת לשיחה להתקדם ולא חותכת באופן חד.
ואני רואה אותו לחוץ, לא יודע איך לדבר, אני מרגיעה אותו מאוד מהר, שואלת לשלומו, מתעניינת בו, הרי אותי הוא לא יוכל לפצח גם אם זאת תיהיה משימת חייו. הופכת את זה לשיחה קלילה מאוד בין שניים ומשחררת אותו לדרכו בחיוך שממיס אותו. 
אני מאמינה שזה מספיק מלחיץ לגשת למישהי ועוד כמוני ואם כבר עשה את זה - מגיע לו את המינימום של שיחה נעימה ותשומת לב. 
מספרת לעצמי סיפור שאוליי בזכות זה שקיבל גמול נעים לאומץ שאזר - הבאה שיפגוש ויגש תהיה אשתו.
למה לא אני?
מלבד הפרט השולי שכבר יש בעל - אני לא חושבת שבעלי או מישהו בעולם הזה יתאים לי לטווח ארוך. 
משתעממת מהר, ממצה, רצה, חכמה. מידיי. הכל לוגי. הכל אנליטי. הכל הופך לקל ולא מספק בסוף והמוח מתחיל לכרסם את עצמו כדי למצוא אתגר.
רצה קדימה בלי להתעכב.
אין טעם.
לסופות כמוני אין טעם להציב בריקדות.
...
תאלף אותי.
תיקח את כולי ותאלף. 
כמו ילדה קטנה, 
כמו גורה, 
כמו מטורפת בחליפת משוגעים. 
תאלף. 
תחבר אותי לחלקים בעצמי שהלכו לאיבוד.
תשקיט את עצמי מעצמי.
תרגיע את מה שבוער כבר שנים ולעולם לא יעבור.
תלמד אותי אמת עירומה וגולמית מהי.
מעולם לא פגשתי מישהו אמיתי יותר ממני.
בעיה.
אפילו בעלי לא הצליח במשימה. 
אולי הצבתי לו רף לא אנושי.
האם זה הופך אותי ללא אנושית?
תאמינו לי, זה בטח העודף של שמש ועיניים שהסתכלו עליי שמדבר.

תאלף אותי. 
תיקח את כל מה שיש בי ותסדר אותו במגירות ומדפים.
תן לי לשרת ולרצות אותך.
תן לי להצליח.
להצליח לחשוב על צרכים של אחר מבלי לקבל בחזרה.
תאלף אותי. 
להיות שלך.
בשבילך.
להתנהג טוב ויפה.
להיות טובה באמת.
הכי טובה שאני יכולה. 
כי זה תמיד מרגיש שאני כמעט נוגעת בהכי טוב אבל לא מספיק. 


תאלף אותי.


להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י