הרבה זמן שלא כתבתי ככה על מישהו
געגוע
צביטה בלב וזיכרונות מתוקים שמתפשטים בחלל הפה
מקשיבה שוב ושוב להודעות שלי ושלך
כל כך קרובים
כל כך ביתיים
כל כך אוהבים
מתגעגעת לבית שהיית לי
גם אם לקצת
גם אם פנטזיית נעורים שלרגע התממשה
יודעת עמוק בלב שאני רצה לך במחשבות
לפעמים אפילו דוהרת לך בדם
אתה תנסה להשתיק ולהשקיט
להניח בצד
אותי, אותנו, את הלב
אבל אני כזאת
ננעצת חזק
ולא יוצאת שנים
כי אין שניה לי
אבל השנים... הן עוברות והיום מהר יותר מאי פעם
והאצבעות שלי יחפרו בתוך בשר בתולי
והלב ימצא אהבה ונחמה במקום אחר
אבל עד אז
נותרתי להתגעגע
ואין מנוס מהגעגוע
הוא חלק בלתי נפרד מהמסע
לא יעזרו הניסיונות להסביר לך
לא יעזרו המניפולציות הכה מעוסות שלי
אתה מחליט ופועל
אתה חזק ממני
באמת חזק
אחד ויחיד בין כל כך הרבה אחרים
בוחר בעצמו באמת
בוחר לא להתמכר
בוחר במציאות
ואני כל כך הייתי רוצה את המציאות הזאת איתך
אבל אין
ואני נשארת לצעוד בה לבד
עד שאחר ייכנע
היה עוד אחד כמוך
אי שם בגיל 20
לרגע מבינה שזה מעניין ששניכם תימנים
הוא גם ידע שיתמכר והיו לו תכניות
את כולן הוא הגשים
ומצא לו אישה וגם הילד לא איחר להגיע
המתנות שלי תמיד היו אחרות
לא בסירים כביסות וילדים
אלא בסערות שבלב
בהתמכרות
בכניעה
בשחרור
והשנים עוברות וגם על ילדים אני חושבת
והנה שלח לי אלוהים אותך
אחד אחר
חזק כנגדי
שאדע שקיים
שאדע שמותר
אבל הזמן
הזמן רץ כל כך מהר שאני לא מצליחה לתפוס
גם אתה עוד לא תופס
התגעגעתי כל כך. לילד הזה שהפך לגבר.
לאיש הזה שאצלו הכל מוכר. אצלו זה בית.
וחגגתי חודש בתוך ערפל של צמחים ובית מדומיין
הלוואי והייתי איתי פה עכשיו
להיות לי לבית
רק עוד קצת
לפני המבול
מתגעגעת.