וניליות, חגורה ומה שביניהם

לחצן ימני... יורדת איתו ל'התחל'

איפה ה'התחל' המזדיין הזה

'התחל' -> 'WORD' -> מסמך חדש

נשימה.

עוד פחות מ48 שעות אהיה בין הידיים שלך. ארגיש אותך.

עוד פחות מ24 שעות אשב על המיטה בה תיגע בי.

עוד 12 שעות אתחיל להתארגן, לארוז את מיטב מלבושיי ובגדיי

עוד שעה אכריח את עצמי להירדם למרות שכל הבטן שלי מתהפכת

עוד דקה ואני מרגישה שהראש לי יתפוצץ

אני אוהבת אותך. אהבה טהורה. מפחידה. כנה. אמיתית. שונה מכל מה שהיה לי. הכל בצד. כל המגבלות. כל החוזק. כל הרעש. כל הכאב. הכל נעלם. רק אתה. רק אותך יש. למה?

אני לא בדיוק יודעת.

אני יושבת עם חברה מתחת לבית, מתרכזת בעשן של הסיגרייה, אנחנו מדברות על מטורפות ומטורפים

ופתאום אני פולטת "זה הפחד הכי גדול"

היא שואלת "מה?" עם מבט תמוהה

"להשתגע" אני אומרת לה.

היא טוענת שזה קורה רק לאנשים עם סמים, מחלות בעבר, לחצים, התמוטתויות עצבים.

(מיותר לציין שהאישיות שלי היא לא הכי מאוזנת?)

אדוני. עכשיו כולי לחוצה, קפוצה, פתאום אתה מתקשר, אתה אומר לי "הכל יהיה בסדר" ואני מרגישה שמשהו גדול ממני ומכל העולם הזה לקח את כל הלחץ, הרעד באצבעות, הנשימות המהירות והעיף את זה לכוכב אחר.

אתה מנתק.

זה חוזר.

אדוני, מה אם אשתגע?