מטפסת בסולם הטעויות
מדרגה ראשונה – הלידה
מדרגה שנייה - בני משפחה שגויים, אגואיסטים
מדרגה שלישית – כאוס בבתי הספר
מדרגה רביעית – מפסיקה להיות חלק ממוסדות חינוך
מדרגה רביעית – בורחת
מדרגה חמישית - מתאהבת
מדרגה שישית – מתבוססת באהבה
מדרגה שביעית – צועקת לעזרה מאלו שנשארו למטה על האדמה
מדרגה שמינית – מוותרת על כולם
מדרגה תשיעית – מחפיצה את הגוף שלי
מדרגה עשירית – מוזילה את הגוף שלי
המדרגה ה- 11 – מדממת בתוך שלוליות של בושה
המדרגה ה-12 – עוצמת עיניים ומתנתקת מהעולם שסביבי
המדרגה ה-13 – הולכת לאיבוד
המדרגה ה- 14 - מתיימרת להבין טוב יותר מכולם
המדרגה ה – 15- בועטת בכל מי שמתקרב
המדרגה ה – 16- מהפנטת את עצמי למצב 'שימור עצמי'
המדרגה ה- 17- לא מצליחה להישאר בטראנס הנ"ל
המדרגה ה- 18- שואלת את כולם 'מה חטאתי?'
המדרגה ה- 19- עדיין לבד על הסולם, בואנה גבוהה המניאק
המדרגה ה- 20- לא דורכת נכון ונופלת שוב למדרגה החמישית
המדרגה ה-21 - נגעלת מעצמי יותר מתמיד
המדרגה ה- 22 - מאשימה את כולם מסביב
המדרגה ה- 23 - מאשימה את עצמי
המדרגה ה-24 – שוקלת קפיצה מהסולם
המדרגה ה-25 – רואה את השמש למעלה ומחליטה להמשיך לטפס
המדרגה ה – 26- בכל מקום מקבלת איזכורים למדרגה החמישית
המדרגה ה- 27 – מתחילה לטפס הכי מהר שאני יכולה כדי לברוח ולהימלט מכל המדרגות האלה
המדרגה ה- 28- בוחנת שוב את אותם בני משפחה אגואיסטים, כמו נמלים קטנות על האדמה
המדרגה ה-29- מתמקמת ויורקת עליהם בגועל עד שניגמרים לי כל הנוזלים בבלוטות הרוק
המדרגה ה- 30 עד ה- 45 – מתרגלת לרוטינת הטיפוס החסרת משמעות הזאת
המדרגה ה- 45 עד ה- 49 – מבינה שהמדרגות האלה לא נראה לי משתנות והסולם במילא לא נגמר
המדרגה ה- 50 – מביטה ללמטה ושמחה שלא קפצתי מהמדרגה ה-24 כי מכאן הרעיון הזה נראה לי הרבה יותר מפתה, מוחלט וסופי
מטפסת הלאה כי אם מכאן נראה יותר טוב לקפוץ, אוליי דחיית הקפיצה לקפיצה ממדרגה גבוהה יותר רק תמתיק את המעוף לאדמה
המדרגה ה- 70 – פוגשת אותם
המדרגה ה- 71 – מתערבבת בתוכם
המדרגה ה- 72 – מטר של גברים, נשים, איברי גוף והכל כ"כ מבלבל
המדרגה ה- 73 – כוסעמאק גם זאת לא הייתה מחוברת טוב... שוב נופלת למדרגה החמישית
המדרגה ה – 80 אחריי טיפוס מתיש ומעצבן בחזרה של כל ה-75 האחרות –
משביעה את עצמי לא להסתכל למטה כי לקפוץ זאת לא אופצייה אחרי שטיפסתי 75 מדרגות!
המדרגה ה- 81 – נימאס לי לטפס סתם, אז כל מדרגה שאני עולה עלייה אני מגלפת אותה
המדרגה ה- 82 – מגלפת עוד טיפה, דק יותר מהקודמת
המדרגה ה-83 – מגלפת עוד, עוד טיפה, עוד קצת, כשהן דקות זה הרבה יותר מסעיר לעלות עליהן.
חוץ מזה, אם טיפסתי מהמדרגה החמישית למדרגה ה- 80 חזרה, שום דבר כבר לא מאיים.
Never Say Never נכון?
חסרות לי מדרגה מס' 84 ו -85!
אוף, מה עושים עכשיו?
מטפסת בעילגות יתר על המוטות בצדדים ומקללת שוב את כולם מסביב ובעיקר את עצמי שטיפסתי עד לכאן
המדרגה ה- 85 עד ה-87 – נמאס לי לגלף, כבר פחות מרגש, אוליי אנסה לדלג מעל אחת כל פעם
המדרגה ה-87 עד ה-89 – נהנת מהמשחק החדש הזה שהמצאתי
מדלגת לי בין הציפורניים של הגורל, בין נפילה מוחלטת על האדמה למעידה חזרה למדרגה החמישית
המדרגה ה-89 עד ה-91 –
המדרגה ה- 91– אמא'לה רק עכשיו קלטתי שספרתי אותן
המדרגה ה- 92 - ... אני ממשיכה לספור... למה?
זה לא שאני לא יודעת מה קרב ובא - בקרוב אתגלגל לי תוך כדי חבטות למדרגה החמישית כי זה מה שקורה בממוצע כל 30 מדרגות
אוליי כדאי שאתחיל לחשוב איך בונים כאן מעלית כי לרדת את כל המדרגות האלה זאת לא אופציה ואני לא רואה טעם להמשיך לטפס בין כל הכשלונות שלי...
משום מה אני חייבת להגיע למספר עגול
דורכת בהיסוס פן היא תישבר על המדרגה ה- 100
מתייצבת עלייה
חורקת הבת זונה...
מסתכלת למטה ומגרדת את הקרקפת
טוב, איך יורדים מכאן עכשיו?
