אז אני מחפשת וורד במחשב שלך ולא מוצאת,
מחממת לי פרגיות טעימות ומתיישבת לכתוב.
עבר זמן מאז שכתבתי, שמתי לב שזה מן דפוס כזה: אני יוצאת עם מישהו - הוא מהפנט אותי, תופס את כל תכולת הנפש שלי (כי אחרת כנראה שלא הייתי יוצאת איתו) ואני מאבדת מעט את הדיאלוג הפנימי שלי.
ובכן, ביום ראשון בירכת את פניי בהודעת אסאמאס חמודה שחיכתה לי בפלאפון ברגע שפקחתי עיניים.
"יפה שלי," כתבת "מזה חודש שאנחנו יוצאים,
היו לנו עליות ומורדות, היו ריבים והיו גם פגיעות,
נישקתי, הכאבתי, שמרתי אך גם פגעתי ועל זה אני מצטער.
אני שלם איתך כמו שמעולם לא הייתי,
אני מאושר איתך יותר ממה שיכולתי לדמיין,
אני מקווה שניזכה לעוד הרבה זמן ביחד,
שלך ת' "
עכשיו, מי מכם שיחשוב ש"שולט" לא "אמור" לכתוב דברים כאלה, ובכן אני מאחלת לו המון בהצלחה ושולחת לו במעטפה מעט רחמים על צרות העין והחיים בתוך קטקומבות של סטיגמות.
מי מכם שיחשוב כי אני נאיבית ומאמינה לכל דבר שיוצא למין הגברי מהפה, אגיד לו שלא לכולם האמוןניתן ולרב אני סקפטית,
אבל אני רוצה להאמין שיש עוד טובים בינכם ורוצה להאמין שאהבה ואושר כנה לא רק אנחנו הנשים והשפחות מחפשות.
מי מכם שיאמר כי מה לגבר שגילו כפול מגילי ולילדה שכמוני (אכן, ילדה, לא מתיימתר ליהיות בוגרת מידיי) הרי שאשיב לו כי מוחי צלול למרות שהיו פעמים שלא הייתי בטוחה בכך ואוסיף,
אני מסתכלת בחוץ על חברותיי וחבריי, אי אילו בזוגיות ואי אילו בודדים ורווקים וכמובן שיש גם את אלו שנאלצים להחליף פעם ביום את הסדין עליו ישנו ולמלא את מלאי הקונדומים בתידורת שבועית.
אני מסתכלת עליהם וחוקרת, מאוהבים, מטורפים, מריירים או שבורים, אבל כולם - מלאי תקווה, מלאי רעיון שהשריישו לנו במרוץ השנים, הרעיון של החיפוש אחר אותו אושר האין סופי, האהבה הנשגבת.
אני לא מתיימרת ליהיות מלכת הקרח, אני כמו כולם רוצה אהבה, אני כמו כולם רוצה לדעת שזה שאני הולכת לישון לידו בלילות יהיה שם בלילה שאחריי וגם בשנה הבאה,
אבל, האם אני באמת מוכנה לזה? האם אני מוכנה להתייחב לאותה אהבה חד משמעית, לאותה הקרבה למען המשפחה העתידית והחיים בשותפות? בהחלט (שעוד) לא.
בכלל הלכתי רחוק מהנושא שלשלמו נכנסתם לכאן,
ובכן (כמתו ה'ובכנ'ים פה מזכירה לי מעט את הקריין שברקע בסרט פו הדב המצוייר).
אז עבר חודש,
אני לא אשקר, לא חודש קל,
לא בשבילי - להתרגל לגבר דומיננטי כמוך זאת משימה לא פשוטה
לא בשבילך - הפלפליות שלי נוטה לשרוף והרבה ואתה - נכווה בשקט, מוריד אותי על ארבע ואז מגיש לי את שפורפרת האלווורה למרוח לך את החלקים ששרפתי,
היו עליות והיו ירידות ובדרך כלל? הייתי מתנערת, הייתי מוותרת על הרעיון שלך ושלנו, בעיקר למען עצמי ועוברת לשעשוע הבא
אבל אני (כמו שציינתי קודם לכן) לא מוכנה עוד להתחייב - להתחיל לחפש בתים, לבחור סוג עץ לגדר שבגינת הפרברים וללכת לכלבייה בכדי לאמץ כלב שיהיה לילדיי.
אני רוצה לחיות, אני רוצה לנסות, אני פשוט רוצה - לאהוב.
לאהוב ולכאוב - במן מערבולת חושים מטורפת כזאת,
מקום בו את לא יודעת אם זו את שאוהבת את הכאב או הכאב שאוהב אותך,
מקום בו הכאב הכי נורא גורם לך לצחוק מתגלגל ולתחנונים לעוד,
מקום בו את רגועה גם כשאת על ארבע וגם כשאת עומדת על שתיים מולו.
אז סילחו, כל אלו עם הביקורות, כל אלו עם מטר הנזיפות,
כל אלו שלא בטוחים בכושר השיפוט שלי, כל אלו שהתעייפו מהגחמות שלי,
סילחו לי אבל אני רוצה ליהיות איתו, אני שלו, הלילה הזה - זה בטוח,
ולגביי הלילות של שנה הבאה - אני פשוט לא מתכוונת לדאוג לגביי זה,
דאגה, מובילה לקמטים, ואני בטוחה שקמטים - לא יוסיפו לחינניות שלי.
ובכן (מבטיחה שזה ה"ובכן" האחרון),
חודש עבר ואנחנו עוד פה,
אני מחייכת והוא מאושר,
תגידו לי, מה עוד צריך בחיים חוץ מזה?
(ותחסכו ממני את ההרצאה על "אהבה זה לא הכל וצריך עוד דברים והיגיון" - אני המצאתי אותה)
לילה טוב ואני באמת מאחלת לכולם
כאב ראש מטורף סקסי ובדסמי כמו שאני זכיתי לקבל :)