אני יצור שמח, כן? כן.
אני יצור שובב, כן? כן.
אני יצור נקמן, כן? כן.
נא להיזהר פוסט מירמור לפניכם.
...
אתה יודע מה? מאסתי בך.
בך ובכל הגברזרגים שקדמו לך.
בובה אומרת לי שאני כל הזמן מתרצת את ההתנהגות שלכם, שאני מצדיקה, עושה הנחות.
נמאס לי. להתחשב. לאהוב מרחוק. להעריך את מה שרק אני רואה.
ואוליי זה בכלל לא קיים וזאת ב-ד-י-ו-ק הסיבה שרק אני רואה את זה?
30, 35, 36, 37, 33 - כולכם. "גברים מעל גיל 30" חשבתי, "בא לי לנסות" אמרתי לעצמי.
(לא לא, אל תבינו לא נכון, לעולם לא הייתי לוקחת ולו חוויה אחת ומבטלת אותה. כל אחת הועילה לי גם אם בכשלונה והיו גם מצויינות.)
נו ניסיתי. נו... היה נחמד. נו... הזדיינתי בכל מיני תנוחות מעניינות.
נו... גיליתי שבסופו של יום אתם סתם מבוגרים (מי רווק ומי גרוש ומי יצא מקשר עם יען).
נו... לבסוף? מאסתי. בך ובכל אלו שקדמו לך.
נשבר לי.
תגידו לי, איך לא אכפת לכם?! איך אתם יכולים לקחת משהו כה טהור (או שלא) וללכלך אותו?
תגידו לי, איך אפשר לראות את כל האושר מסביב ועדיין לחפש רק את החור הרטוב? איך אתם חיים עם עצמכם?
אל תגידו לי "מיציתם", אל תגידו לי "אתן כאב ראש", אל תגידו לי "אנחנו בסדר עם ליהיות לבד".
אתם מסכנים והשלמתם עם המצב הזה. אתם גאים מדי בכדי להכיר בטעויות של עצמכם או לפתח מודעות עצמית שתדרוש ממכם את זה.
בטוחים שאתם הדבר הכי חכם, כה בוגרים, כה בעלי חיים שלמים מאחוריכם ואינספור חוויות, זהו. כנראה שאפשר להפסיק להתפתח, שחלילה לא תצאו מוצלחים מידיי.
בורים, רעבים, חרמנים, מטורפים, מוטרפים וסוטים.
אבל בסופו של יום, בינכם לבין עצמכם - אתם שום דבר אם לא טבלתם אותו בתוך מישהי, אתם כלום אם לא בלעו לכם את השפיך לפחות פעם בחיים.
לא עצוב לחיות בעולם שכזה? לא עגמומי ואפל לכם?
לא לימדו אותכם בגן שכשמושכים בצמות לילדה היא זורקת עליכם אבן מארגז החול?
לא סיפרו לכם שהיא מלאת עלבון וכעס על זה שהרסתם לה את התסרוקת, השפלתם אותם והכאבתם לה פיזית וכל זה משוגר לנקודה במצח שלכם באמצעות אבן?
נמאס לי. נשבר לי.
אני מחנכת את האהבות שלי לשמור על עצמן. להעריך. לדאוג. לדעת שרווחתן קודמת לכל גם כשקשה, ומה אני עושה בעצמי!?
זין שומרת על עצמי!
"מתחשבת" "מצדיקה" מתרצת" עושה רציונליזצייה מסריחה לכל דבר הקשור בכם.
הייתי עסוקה בלתת לך דין וחשבון על הבלוג שלי, לך ולזה שקדם לך.
חצופים. זה המקום שלי.
הבלוג שלי.
הספייס שלי.
נטול הביקורת והמחסומים.
כאן אני משחררת את כל מה שנעול מאחורי סורג ובריח ומתאחלת מערכות ואתם?!
משהו היה לא יאה לכם? משהו לא נראה לכם? החוסר ביטחון המזדיין שלכם העפיל וחשבתם שדיברתי עליכם? ש"הושפלתם" בפומבי?!
לכם יש בעייה! לא לי!
או שבעצם הבעייה אצלי כי אני בוחרת אותכם אחד אחד מבית הממתקים של המכשפה מ'עמי ותמי'.
בקיצור. נמאס לי. לתרץ אותכם. להסביר לכם. להבין אתכם 'כראוי' לכם. נמאס לי והגיע הזמן שהדברים יחזרו למקומם.
גם אם זה אומר לשחרר פוסט נאצה בסגנון של ילדה בת 14 בבלוג שנמצא באתר המתורבת ביותר בישראל.
...
מירמור.
רות.
סוף.
