היא אומרת שאם כל כך הרבה גברים לא עומדים בציפיות שלי, אולי הבעיה היא בציפיות שלי, ושאני רגישה מדי. לשמוע את זה מגבר כבר לא מרסק אותי, אבל לשמוע את זה מאישה, פשוט תוקע לי סכין בלב. אנחנו לא מכירות בכלל, אבל כל הגוף שלי זועק. והיא תאמר, מנקודת מבטה, שהנה בדיוק ההוכחה שאני רגישה מדי.
אני לא רגישה מדי
אני רגישה מאוד. אני מרגישה דברים שרוב בני האדם לא מסוגלים לחוש, ניואנסים של המציאות הזאת שנסתרים לעיני כל. זה הופך אותי לחברה נהדרת, לכתף שאפשר לבכות עליה, ולמי שתמיד מאזינה בלי שיפוטיות.
בגיל עשר זיהיתי לראשונה משהו שכל המבוגרים החכמים סביבי לא השכילו לראות: את איש החינוך שפגע בנערים בסביבתי. כבר אז ידעתי לחוש סכנה, גם כשלא היו לי מילים לתאר אותה. רק ידעתי - זה אדם שצריך להישמר ממנו. אני משתדלת לכבד את הילדה שהייתי, על ידי הקשבה בלתי מתפשרת לתחושות הבטן שלי.
היום התעלמתי מתחושות הבטן שלי, ונתתי הזדמנות למישהי להכיר לי את השולט שלה, היא התרשמה ממני מאוד וכנראה סיפרה לו עלי דברים מרשימים מאוד. קמתי במצב רוח הרפתקני, גם זה קורה. האמת? בדרך כלל אני לא נותנת כאלו הזדמנויות. לרוב אני חושדת שמדובר באדם שמתחזה לאישה כדי להכיר לי את עצמו בתיווך נשי (שוב, תקראו לי פרנואידית, זה שאת פרנואידית לא אומר שלא רודפים אחריך). אחרי השיחה איתו הבנתי שאין סיכוי שזה המצב, כי בעוד הרגשתי שהיא ראתה אותי, הוא פשוט דרס אותי ברגל גסה.
הפריע לו לשמוע שאתמול בלילה עשיתי סשן, כי זה מבחינתו "לא שליטה אמיתית". הוא לא שופט אותי חלילה, אבל לא הפסיק ללהג על זה שכל אחד יכול לקשור מישהי ולזיין לה את הצורה אם היא רק תיתן לו. אני לא מבינה איך אנשים מצדיקים בעיני עצמם את הסנטימנט של "אני לא אומר משהו אישית עלייך, אלא רק על כל האנשים שהם כמוך".
זה לא סוף העולם שלא הקשבתי לעצמי היום, כי הצבתי את הגבולות שלי וברגע שהבנתי שאני תחת מתקפה, סגרתי הכל ואמרתי יפה שלום. עכשיו אני בוכה, וכואב לי בשבר שבחזה. זה חלק מלהיות רגישה מאוד, דברים שאנשים זרים לגמרי אומרים לי (בתוספת המשפט "אני לא מנסה להעביר עלייך ביקורת", שאחריו תמיד באה ביקורת) מחלחלים עמוק. מבחינתם אני רגישה מדי, אבל אני חושבת שאין דבר כזה רגישה מדי. רגישות היא המעלה הכי גדולה באדם, ואדם שרואה בה נטל או חולשה הוא אדם לא רגיש מספיק. וזה אדם שלא מתאים לי.
כן, רוב הגברים אינם רגישים מספיק עבורי. זה לא אומר שאני צריכה להנמיך את הסטנדרטים שלי. זה אומר שאני לא לכל אחד. אני נהנית מזה שאני לא מתאימה לכולם, אני לא נוחה לעיכול, אני כל כך הרבה ויש כאלו שזה יותר מדי עבורם. אבל עבורי זה לא יותר מדי, ועבור כל מי שבוחר לאהוב אותי זה לא יותר מדי. אז עכשיו כואב, וזה מותר. אני לא צריכה לתת לכאב לבלבל אותי ולגרום לי לחשוב שאני לא מספיק נכונה עבור העולם הזה. ככה אני, כואבת באותה עוצמה שבה אני אוהבת. ואין דבר שאני שונאת יותר מאשר כשאני נותנת יותר מדי הזדמנויות לאדם להוכיח לי שאני טועה - ואז אוכלת חרא על זה שלא נתתי מספיק.
