סימנים ואפרסקים
סימנים. הוא עשה לי סימנים בציצי השמאלי. ועברו כבר 24 שעות. מה עושים? זה נורמאלי? כל הערב אתמול היה כל כך לא נורמלי שאני כבר לא כל כך בטוחה מה קורה עכשיו. היה לי ציצי יפה וחלק בלי סימנים. עכשיו יש שאריות של אקט השליטה שלו על החזה שלי. שמעיד במפורש שאני שלו. לפחות לאתמול. רגעית. הוא מסקרן. הוא בטוח יודע מה הוא עושה. אבל כמה שהוא מנסה להיות בטוח בעצמו אני מזהה את חוסר הביטחון שלו. גם הוא בודק. אותי. את עצמו. את הגבולות שלנו. זה עושה לו את זה. לפרוץ גבולות. ולי זה שהוא מנמיך אותי. משפיל אותי. לרגע מאוד פיזי וטכני. זה קורע לי את הנשמה וצפונה. אני מרגישה כמו שבר סורי אפריקני שמתחיל בבקע מדגדג ומרטיט למטה ומתפרץ למוח בסערה ב- full race עקלתון.
"את יפה. מאוד יפה. אבל את יודעת....יש לך ציצי קטן... איך אני אומר לך את זה... כל עוד השימלה היתה עליך, חשבתי שטוב, נו... אף אחת לא מושלמת.. אבל את, את משהו מיוחד! משכתי את השימלה והופ! התפספסה לי נשימה אחת. ככה בטוב. הציצי שלך יפה. מאוד יפה. עומד. זקור. במידה. בגודל אפרסק. אפרסקים לבנים". (אתה יודע שזה פרי שאני מאוד אוהבת?!).
אתמול אני והאפרסקים יצאנו מהג'יפ השחור שלך. אתה מחפש פאב עם ספה. תיקון. אתה מחפש להיות אינטימי בפומבי.
שתי כוסות גוורץ לבן חצי יבש. "מתאים לך"? אני מאשרת.
אני מושיטה יד לטעום. "ידיים מאחורי הגוו, עכשיו". עצרתי את הספונטניות הטבעית שלי והסתכלתי עליך.
לא הבנתי. לא נראה לי הגיוני. מצד שני המשחק המואץ הזה די מרתק. הנה ההתחלה של הויכוח שבתוך הראש שלי.
הוא חושב שאני כוסית. הוא נופל מהיופי שלי. עם זה אני מתמודדת בקלות. אז איך ממשיכים את הדייט הוונילי הזה, ומתי מגיעים לפואנטה. מהי בכלל הפואנטה?
"יש לך חברים בקהילה"? ה-ק-ה-י-ל-ה. הוא ממש מת על המילה הזו. אנחנו משתייכים לקהילה. ספציפית. טוב זה לא מפליא. הוא מחפש שייכות. השייכות חלק ממנו. ממני. מהקהילה. וואוו כמה פעמים שהוא חזר על המילה הזו....בקטע טוב. אם הייתי עכשיו בקוטב זה עדיין היה מחמם. ולא רק את הלב.
"מעכשיו אני אחראי לכל מה שנכנס לך לפה". אני מצטמררת למטה כשהידיים שלי אינן זזות, מוצלבות מאחור, ואתה בגופך מסתיר את ההתרחשות מעיניהם של הסועדים הרחוקים והמאוד וונילים. המלצר בטוח קלט. הוא כל הזמן פוזל לכיווננו ואני מרגישה חוסר נוחות. נעים כמה שזה מביך. כל כך עוצמה וכל כך נוחות. בסינרגיה הזויה. אני מרגישה למטה כמו שמרגישים כשמטוס ממריא ישירות לעננים. כמו לשבת בקצה של ספינת הפירטים בלונה פארק.
זזתי לרגע ואתה מרים גבה. "את לא חשבת במקרה לשנות תנוחה?! את נשארת ככה, עד סוף הדייט. לא נתון לשיקול דעתך ולוויכוח". אני חייבת שלוק מהיין. אחרת יצא הקפטן בעצמו מספינת הפירטים ויסתור לי כל כך חזק שאתעלף משיכרון חושים. אתה קולט את מצב החירום ומשקה אותי לגימה קטנה וטיזרית. "עוד". "בבקשה" אני מתחננת. אתה מתעלם. שותה את שלך. מנשנש מקערת הירקות שלפנינו. אני עוקבת אחריך במבט. מתענגת לא רוצה שהרגע ייגמר. נעים לי.
אז איך אני שותה את הגוורץ ?! ממשיכה מלחמה אילמת בין המיספרה ימין להמיספרה שמאל במוח. זה לגמרי נוגד את חוקי העולם הנורמאלי לראות בחורה מוצלבת ידיים ובחור שמאכיל אותה ומשקה אותה בפומבי. אפילו אם יש לנו ספה פרטית. זה אבנורמלי. זה לא מופיע בסרטים של הוליווד. זה לא מה שלימדו אותי בגן. כשהיינו משחקים הבנים על הבנות. ואולי כן?! תמיד התחברתי לאלפא שבחבורה...תמיד היה מישהו שהיה מחלק פקודות....אבולוציה. טבע. מסעדה. פומבי. חושבת. שותקת. מחכה להפתיע את עצמי.
"תסתכלי עלי". מסתכלת. "תשפילי מבט". מהססת. משפילה. אוף. שוב המריא מטוס. הפעם להוואי. תפסקי רגליים. חוצפן. הבנתי למה ספה. בתוך הבטן מתחולל קרב סוער בין ספינות פירטים ואני בעד הטובים. מי שינצח יזכה בנסיכה. נסיכה מפוסקת רגליים. זה הגון? אני תוהה. זה לא מכובד.
יש פה עיניין של חוסר כבוד. או אולי השפלה. השפלה זה ההיפך מחוסר כבוד?!
בכל מקרה זה נעים לי. אני לא מצליחה להודות בזה. ההשפלה מענגת אותי. במוח ולמטה. בזיגזג ובלי יכולה שליטה בעליל. את זה בקרוב אשאיר לך. נראה לי....עוד לא החלטתי.....
......
כמה שעות אח"כ, עמוק בתוך הסאגה של הידיים הקשורות מאחור, אתה שוב מנסה אותי...מלבה את המדורה בראש שלי. רוצה שאשכרה תפרוץ המלחמה...."אני רוצה שתלקקי את הרגל שלי".
U can't b that serious!
בוהה בך בעיני עגל שקועות. Doll's eyes. אם הייתי דמות מסרט מצוייר בטח האישונים היו יוצאים החוצה בפראות ועננה של סימני שאלה היתה מרחפת מעל.
בום.....
עפה לה סתירה לפנים שלי. מ- fuckin' no where.
וואללה אין לי מושג איך להגיב. אני לא הבנתי מה יותר משפיל. הבקשה, או הסתירה, שלא שאלה אותי אם יש לי מקום על הלחי להשאלה.
התכופפתי. עשיתי מחווה של אולי כן.... הכיוון הכללי זורם. נו.... ו... זה לא פשוט. וזו פעם ראשונה. ומה יקרה לי אח"כ? ההוא שאחראי על הנורמה הוונילית עושה לי נו נו נו בראש... וההיא שמתה שאני אזרום ואתענג מוציאה לו לשון and giving him the finger. אנחנו, הקהילה מאוד בעדה ובצד שלה.
"לקקי את זה כאילו זה היה הזין שלי". אז זה אקט מנטלי?! מה שהוא לא יהיה אני לא חושבת שאני מצליחה להסביר לעצמי כמה אני מרוגשת מינית. הולכת להיות פה התפוצצות אורגזמות שלא תהיה לי עליה שליטה בשיט. נראה לי....
אנחנו ממזמן משוחררים לנו. ערום זורם.
"את מדברת הרבה". אתה מציין במבט החודר שלך. "אני יכולה לשתוק", אני עונה. "אבל אני אהוב את הקול שלך. הוא מתוק כזה".
" אני אוהב את הפנים שלך. בסשן, באמת שרציתי להסתכל עליך. כמה את יפה. אבל היה כל כך הרבה דברים מעבר לפרצוף שלך להתרכז בהם. הסיטואציה. התגובות של הגוף שלך. ההיסוסים. אני נמשך לזה שאת לא החלטית. את אומרת שיש לך שני אנשים בראש. שכל הזמן מתווכחים. שנינו יודעים מי ינצח. את יותר מדי נבונה לתת לאנשים הפשוטים, בעלי המיניות הרדודה והמשעממת, שאינם כמהים לפרוץ גבולות, להכניע אותך. אני יודע שאת יכולה. שאת רוצה. ושאת נלחמת בעכבות שעוצרות מבעדך לחוות מיניות אחרת. מדהימה. כמה שאת מדהימה כשאת מנסה לנצח את הווניליות".
"אני אהפוך אותך להיות הכלבה הכי ממושמעת בכלוב, זונה קטנה ויפה שלי".
שבריר שניה חולף ואתה דוחף לי משהו לפה.מבד שחור. וואללה לא זוכרת שהשקעתי מחשבה מה היה צבע התחתונים שלך. כנראה בצבע של הג'יפ. וזה תקוע לי בפה. אתה מהדק את הקשר מאחור. מכניס את התחתונים עמוק לפי. מחייך. מרוצה. אני לא מבינה מה אני רוצה שיקרה. מה אתה מתכנן שיקרה.
אתה יורד לי. וואוווווווו. אין לי דרך להסביר לעולם כמה אתה טוב. אני רוצה לגמור. "שלא תעיזי לגמור בלי אישורי" (כמה שאנחנו מתואמים.. אותן מחשבות ב-ד-י-ו-ק). לא מסוגלת למלא את מבוקשך. אורגזמה ראשונה. וסטירה עפה לה על ציצי שמאל.
"תשתקי".
אתה ממשיך להתעלל בי למטה. הלשון שלך קסומה. הפה שלך אומן. צרחה משתחררת מבעד לתחתונים.... אורגזמה 2 יצאה לדרך.... סטירה שניה מתעופפת לה על ציצי שמאל. "מצטערת. אני לא שולטת בזה". אני ממלמלת. "את תלמדי מהר מאוד. תשתקי אחרת תחטפי".
......
אני מסתכלת במראה והמראה עם הציצי מסתכלת עלי.....
באמת שאני לא זוכרת כמה סטירות חטפתי, ולא כמה אורגזמות היו לי.
אבל יש לי 3 סימנים כבר 48 שעות על ציצי שמאל. ציצי בגודל אפרסק.
