כל מי שאי פעם דיברתי איתו/ה יודע שאני דוגל בכך שעבד צריך להתכוונן למטרות ולצרכים של השולטת. בשנים בהם שירתתי (לצערי בתקופה האחרונה לא יוצא, בגלל נסיבות שונות) אף פעם לא ביקשתי מאף שולטת משהו. אף פעם לא אמרתי "אשמח לנקות את דירתך אבל תשפילי אותי/תתני לי לנשק את רגליך/תעשי x או y" וכד׳. אני דף חלק, השולטת מציירת את רצונותיה עלי.
אבל עכשיו אני מרגיש שאני צריך. החודשים האחרונים היו כל כך אינטנסיביים! כזו רכבת הרים, מלאה במתח, תסכול, עבודה קשה וללא זמן פנוי. אני מרגיש שכל המתח נצבר בי ואני צריך לפרוק. או יותר נכון שמישהו/י יפרוק אותו ממני. אני צריך חוויה אינטנסיבית שתוציא ממני את כל הסיבות שבגללן אני ישן גרוע, מתוח ובעיקר מרגיש צל של עצמי. אני צריך.
אני לא רגיל לשים את עצמי במרכז. כפי שכתבתי בעבר, יש לי אופי מרצה, הדיפולט שלי הוא לרצות אחרים. אבל עכשיו אני מרגיש שאני צריך. אני.
אני לא יודע מה אני צריך. אני יודע שצריך משהו. אני צריך משהו כדי שאוכל לחזור להיות אני.
