יוצא לאור

מזמן לא כתבתי פוסט בסגנון כזה, אבל כנראה שהגיע הזמן לפרסם פוסט בסגנון הזה

אז דרושה לי שפחה\נשלטת, אבל אמיתית. כזו שההתמסרות שלה מגיעה עמוק מבפנים ושואפת להתאחד עם הלב.

כן, כזו ששואפת לקשר שלם עם שולט בו תוכל לתת גם את ליבה במלואו, בדיוק כמו שהיא חולמת שיקרה.

כזו שמחפשת קשר שהוא לא רק ריגושים אלא בעל פוטנציאל ליותר, אולי אפילו הרבה יותר.

כזו, ששואפת לקשר אמיתי, נטול שקרים, צביעות ומסיכות.

כזו שחולמת, ולא הפסיקה להאמין שזה יכול לקרות.

כזו שמרגישה את הצורך הזה להתמסר כך בוער בה ויודעת שהוא מהותה.

כזו שרוצה שהשולט יהיה גם חבר, מנטור, איש סוד ועוד [ יצא חרוז:)  וכן, אני גם שטותניק לפעמים].

יש לי המון להעניק בתמורה, אז למה את מחכה?  :)

קצת לפנה"צ, אני צועד לי בת"א עם דור ההמשך מהחנייה ברוקח אל עבר הלונה פארק התל אביבי הותיק.

לפני צועדת אשה מלאה ולצידה, אוחזים בידיה, שני זאטוטים. היא ודאי צעירה ממני לפי גילאי הילדים, אבל נראית בעיניי הרבה יותר מבוגרת מגילה המשוער.

שיערה הקצר יחסית צבוע בכתום-חלודה בוהק והיא פשוט מסריחה מקרם גוף כלשהו. אי אפשר לטעות בריח הזה, הוא מזכיר לי נשכחות שאת חלקן, אני משער שאני מאוד שמח ששכחתי.

חשבתי לעצמי, כמה גברים היו קופצים עליה בשמחה אם רק היתה מביעה פה עניין מחד. וכמה סלידה היא עוררה בי מאידך משום מה.

מנסה להבין לרגע.. למה בעצם? האם זה צבע השיער השכיח הזה? האם זה הריח הזה שנידף ממנה למרחקים?

מה זה בעצם משנה? היא כבר התרחקה והריח התפוגג. זה כבר לא חשוב.

שעת ערב קצת מאוחרת.. משייט לי צפונה מנתניה על כביש החוף ובתחנה אקראית ברדיו מתנגנים להם שירים בניחוח רגאיי ברצף.

ואז, מתנגן לו פתאום אריאל זילבר.. והשיר מרגיש כ"כ נכון.

אני אמנם ממש לא תמהוני, רק קצת שונה מהנוף המקומי כאן אבל אם מישהו היה רואה אותי מתנועע ושר עם זילבר באוטו.. היה חושב שעישנתי משהו :)

"היא אמרה לי שהיא לא תבוא, אמרה שהיא חולה
עם כל כך הרבה גברים היא כבר התחילה וגמרה
לא חסר לי שום דבר מלבד, רק קצת אהבה
איפה ניתן למצוא דבר כזה, ולמה זה לא בא?

למה כולם נעלמים
הו לא, כשאותם צריכים?"

בכל שנה, כולם פתאום נהיים צדיקים לקראת יום הכיפורים ומנפנפים בהצהרות בקשת הסליחה הריקות שלהם לכל עבר, בכל פלטפורמה אפשרית. נו באמת, אתם באמת לוקחים את בקשות הסליחה האלה שלכם ושל האחרים ברצינות ומאמינים שכולם מתכוונים לזה? ברור שלא.

והצום? בקרב אלה שאינם דתיים באמת, נשכחה מטרת הצום האמיתית והם צמים כי צום הוא מועיל ובריא (וגם קצת עוזר להשלת משקל עודף, לפחות מבחינת ההרגשה האישית שלהם).

אז על מי אתם עובדים עם בקשות הסליחה המגוחכות?

אתם צמים באמת? אז אתם יודעים שמטרת הצום היא להתבוננות פנימית וחשבון נפש.

לא הולך אחרי העדר, לא מבקש סליחה היום ולא מתנצל.

פגעתי בכם? בטוח שלא חיכיתי לכיפור.

ולא... אני כבר מזמן לא צם.

באחד הביקורים האחרונים שלי אצל הורי, ניג'סה לי קצת האמא.. "אתה צריך לדאוג לעצמך, למצוא לך מישהי.."

האמת היא שזו ממש לא פעם ראשונה אלא ריטואל שדי חוזר על עצמו, ואני מקבל אותו בהבנה גדולה.

היא בטח רוצה לראות אותי נישא בשנית, אולי מקים משפחה חדשה...כי הדור שלה - לא יודע אחרת. בשבילם גבר גרוש שלא נכנס לזוגיות חדשה וקבועה, זה לא דבר תקין.

"אני לא רואה את עצמי מתחתן שוב" אני עונה בכנות, מנסה להיות הכי עדין שאני יכול... "הספיקה לי פעם אחת. לגור ביחד בלי נישואים, זו בהחלט אופציה שיכולה לבוא בחשבון, אם אמצא מישהי מתאימה. וחוץ מזה, את בטח כבר יודעת שהיום לא מתחתנים כ"כ מהר".

היא לא מוותרת לי 😄 "לא טוב שתהיה ככה לבד, אתה צריך משפחה" היא מפטירה בעקשנות האופיינית לה.

"ניסיתי פעם אחת, את יודעת איך זה נגמר. ותראי אותך ואת אבא, איך הנישואים שלכם נראים.. זה לא יקרה בכח. טוב לי ככה, באמת שלא רע לי ואת הרי יכולה לראות את זה עלי".

בשלב הזה היא נאנחת ומתפלאת על עקשנותי בינה לבין עצמה. שנינו יודעים שבביקור הבא שלי זה יצוף בחזרה.

באמת טוב לי ככה, האושר שלי לא תלוי בקיומו של קשר זוגי. עדיף הרי להיות לבד מאשר להתפשר על קשר לא מספק. וככל שעבר הזמן מאז הצטרפתי לכלוב ומימשתי את המהות שלי, הבנתי שכל האופציות של ההכרויות הוניליות כבר לא בשבילי. וממה שנשאר, ההיצע נראה דל מתמיד. ועדיין, אני תמיד זוכר שהכל יכול להשתנות ברגע אחד.

יודע שאני שונה למדי מהנוף המקומי כאן ועדיין, זה ברור לי כשמש שאין פשרות וניליות, עדיף לבד מאשר להתפשר. זה רק עניין של זמן עד שהיא תגיע :)

אהבה אצלי זה לא פאסה, אבל עדיין, לא יכלתי לחשוב על שיר יותר מתאים מזה. שיר שמזכיר לי את זו שהציבה לי אולטימטום והזדעזעה לגלות שסירבתי.

מזמן לא פרסמתי תמונות או גיפים שעושים חשק.. אז הגיע הזמן :)

אהבתי את הכיתוב על התמונה הבאה, חושב שהוא מאוד נכון.

ככה, כמעט בלי לשים לב, עברה לה עוד שנה בכלוב. אז נכון, זו שנה ברוטו ולא חסרו לי היעדרויות ממושכות. ועדיין, חלפה לה שנה.

זו היתה שנה מעניינת ללא ספק. חשבתי שלא אצטרך לחדש הפעם את המנוי אבל הסתבר לצערי שגם כשלפעמים העתיד נראה ורוד יותר, מגלים בסופו של דבר שהרכבת כבר עברה בתחנה.

ממחר, שנה חדשה וטובה יותר :)

מה באמת כואב לנו?

מצאתי בפייסבוק :)

"

האם אתה שומע אותי קוראת בשימך?

אתה יודע שאני נופלת, ואיני יודעת מה לומר

אגביר מעט את קולי, אפילו אצעק. אתה יודע שיש בי גאווה ואיני יכולה להוציא את המילים מתוכי.

הו אני, רוצה להיות איתך בכל מקום.

כן, אני, אני רוצה להיות איתך בכל מקום

"

לפעמים נדמה לי שרק אני קורא פה התמסרות בין השורות.

ולפעמים נמאס לי לקרוא את הגאווה המדומה שמצויה אצל רבים מאיתנו שעפים על עצמם, חושבים שהם הרבה יותר חכמים וצודקים מאחרים.

לפעמים אני פשוט מתגעגע לפשטות, כנות ועומק

בעיירה קטנה אחת, הלך רב העיירה לעולמו ואשתו הרבנית מיאנה להתנחם.
רצו אנשי העיירה הדואגים להקל על כאבה, ערכו אסיפה והחליטו שהיא חייבת להינשא בשנית.
אך העיירה הייתה קטנה מאוד, והגבר היחיד שהיה פנוי לנישואים היה הקצב.
הרבנית הסתייגה מכך מאוד. לעומת הרב המלומד, היה הקצב יהודי פשוט ונטול השכלה פורמלית.
אבל בסופו של דבר, מכיוון שהיתה כה בודדה. נתנה את הסכמתה ונישאה לקצב..

ביום שישי אחרי החתונה, הלכה הרבנית לטבול במקווה. כשחזרה להדלקת נרות השבת, רכן  עליה הקצב ואמר לה "אמא שלי אמרה לי שאחרי המקווה ולפני הדלקת הנרות, טוב מאוד לעשות סקס."' אז הם עשו.

אחרי הסקס, מהירה הרבנית והדליקה את נרות השבת. מיד כשסיימה לברך על הדלקת הנרות, רכן עליה הקצב ולחש באזנה "אבא שלי אמר לי שאחרי הדלקת הנרות טוב מאוד לעשות סקס." אז הם עשו.

למחרת בבוקר, בטרם הלך הקצב אל בית הכנסת לתפילת השחרית, רכן על  הרבנית ולחש לה "סבתא שלי אמרה שלפני שהולכים לבית הכנסת טוב לעשות סקס." אז הם עשו.

לאחר ששבו הביתה מתפילת השחרית, רכן הקצב על הרבנית ולחש באזנה "סבא שלי אמר שאחרי שמתפללים טוב לעשות סקס." אז הם עשו.

ביום ראשון בבוקר, יצאה הרבנית אל השוק ופגשה בחברתה ששאלה "נו, איך הבעל החדש?"
ענתה הרבנית: ''הוא אמנם לא מלומד, אבל...הוא בא ממשפחה נהדרת"