לפעמים כשאני נתקל כאן ב"פנינים" כגון השורה הזו שראיתי בפורום:
"למדתי בזמן הזה שקולר ששולט שם על נשלטת שלו זה סוג של הצהרה. מעין חתונה בדסמית. סוג של אבן דרך במערכת יחסים.
אבל עד אז, עד רגע הקולר, יש יחסים. "
ושורות רבות אחרות עם הצהרות ואזהרות על הסכנה שבפיתוח רגשות שממש גובלת באיסור. כמו נשלטות שכתבו שהשולט שלהן הזהיר אותן שאם הן תפתחנה רגשות, זה יגמר ביניהם.
אני לא יכול שלא לתהות ביני לבין עצמי, מתי כולם הפכו לדוקטורים לשליטה? ומי בכלל הסמיך אותם?
כל גיבור מקלדת חרמן הופך בנקל לשולט מומחה, מצטט אימרות שפר ומנהגים שלמד והופך לבר סמכא.
אתם לא קצת נסחפים אנשים?
אולי במקום לשים דגש על הסממנים החיצוניים, תשימו יותר דגש על התוכן? על האדם שמולכם?
מה רע בלפתח רגשות? מה? הלווווו, אנחנו רק בני אדם.. ובני אדם מפתחים רגשות - מותר האדם מן הבהמה.
בעצם, מדברים שראיתי, יש כאן גם המון בהמיות ורדידות. אז אנה אני בא?
עם השנים, יבואו (אולי) הפרופורציות.
אני בינתיים אמשיך לחלום על רגשות וחיבור אמיתי ועמוק - שם נמצאת השליטה האמיתית :)