יושב מול המחשב בסופו של יום ארוך, שם לב שתיבת המייל עמוסה לעייפה ומחליט לנקות אותה מעט כי עבר לי החשק לישון.
מחקתי בזריזות כמה מאות מיילים מפייסבוק, לינקדאין ופורומים שונים כשפתאום נתקלתי במייל קצת ישן מנשלטת, מייל שנכתב בעקבות בקשה שלי. לצערי, אני לא זוכר מה ביקשתי ולשם מה (אבל בטוח שזה היה למען מטרה טובה)
"
אני חושבת שאני סומכת עליך במידה הכי רבה שאני מסוגלת לה
השקט שלך מדהים אותי, אני לא רגילה ומכירה כזה שקט.
"
"שקט..." אני פתאום חושב לעצמי ותובנות מחלחלות להן (בשקט כמובן), מאירות לי כמה חסר השקט הזה וכמה רועש וסוער המירוץ להשיגו, גם אם הוא לא מוגדר בכלל כמטרת המירוץ.
יש לך שולט? אולי את מחפשת אחד? אולי עברת כמה, ולא מרגישה שמצאת?
אם יש לך שולט וטוב לך איתו - יש לך שקט כזה או אחר, גם אם לא באופן קבוע. סביר להניח שאחד הדברים הכי מהנים עבורך, גם אם את לא מודעת לזה כי הריגוש בולט יותר - הוא העובדה שאת מוצאת את השקט הזה בתוכך איתו.
אם את מחפשת שולט, או אחרי נסיון לא מוצלח (או יותר). את בטח כבר יודעת בדיוק על איזה אי-שקט אני מדבר. למרבה הצער, לנסיונות שלא צלחו עלול להתלוות גם לב שבור וכואב יחד עם אי-אילו צלקות שמגלידות לאט מהרצוי.
אלה לא רק הזיונים, הסטירות, ההכאבה וההשפלות, הם רק סוג של תפאורה להצגת חיינו. תפאורה נדרשת לצרכים שלנו במחזה שנקרא בדס"מ.
בזמן שהתפאורה היא רק תפאורה הדומה ביסודה לתפאורה של אחרים ואחרות. השחקניות מחפשות את השקט האמיתי בתוכן. את המקום שירגיש בטוח ונכון לשחק את עצמן באמת מבפנים החוצה, ויעניק להם את השקט המרגיע הזה שממנו צומחת התמסרות חסרת גבולות כמעט.
והשקט הזה, הוא הכי רועש וצבעוני בעולם, גם הכי שלם!
עד כאן הרהורים לשעת לילה מאוחרת 😄 תודה שהייתם איתי :)
שבת שקטה לכולם