השבת כבר בפתח, שאון התנועה והרחוב שהלך ודעך, כבר גווע לאיטו. ערימת ירקות קטנה ממתינה שאשטוף אותה, אקצוץ אותה ואשלח אותה לנופש קצר בתנור. המון מחשבות רצות לי בראש על כל מיני דברים מהתקופה האחרונה. ופתאום, השיר הזה מתנגן לו ברדיו ומזכיר לי כ"כ הרבה אנשים, כ"כ הרבה תבניות...
כולם מכירים את הרגעים האלה, שאנחנו רואים מישהו בבעיה או התלבטות כלשהי, ואנחנו לא מצליחים להבין איך הוא לא מצליח לראות את התמונה הנכונה.
גם אני מכיר את הרגעים האלה. למעשה, יש לי יותר מדי רגעים כאלה כנראה. "בורכתי" {אני לא בטוח שזו ברכה 😒 } בראייה קצת שונה ואני יותר מדי מצליח לראות איך אחרים נעולים\לכודים בתוך כל מיני דפוסי חשיבה ותבניות. תוהה אם אני יכול לראות גם את עצמי.
קצת אבסורדי שלמרות הדפוסים והתבניות, כולנו אומרים מדי פעם על אחרים שהם מסובכים עם עצמם, ובזה הופכים את עצמנו לחפים מתסביכים :)
החיים כ"כ יפים כשאנחנו לא לכודים בתבניות, דפוסים, חרדות ודיכאונות שכל כך שכיחים כיום.