הירקות משתזפים בתנור, ממלאים בניחוחות את הבית. הרדיו מנגן, שיר אחד מעורר מחשבות, שיר אחר, מעלה זכרונות.
"אף פעם לא אמצא מישהו כמוך" היא אמרה לי.
בדרך כלל, לשמוע את המילים האלה יהיה מחמאה מטורפת לאגו. אני לא בטוח אם יש מחמאה גדולה מכך לגבר מפי האשה שאיתו. הן כל אחד רוצה להרגיש יחיד, מיוחד ובעל ערך רב בכלל, ולמישהו אחר בפרט.
במקרה הזה, זו לא היתה מחמאה כלל וכלל. זו היתה נעיצת סכין עמוק בליבי. כי קדמו לה הרבה מילים שנאמרו, מילים שסללו לבסוף את הדרך הלאה בנתיבים נפרדים.
"אני בטוח שיש טובים ממני" אמרתי לאחר כמה שניות בכנות ובגרון ניחר. התאמצתי להסתיר את המחנק והכאב.
"לא, זו האמת! אני פשוט יודעת שלא אמצא מישהו כמוך" היא התעקשה, והלב שלי הכפיל את קצב הדימום.
היא ידעה כמה אהבתי אותה, למרות שנאלצתי להפוך עולמות כדי לשמר את הקשר ההוא, הוא הגיע לסוף הבלתי נמנע. אבל זה לא עניין אותה, היא ציפתה שאקריב את עצמי בשבילה. ולי, היו גבולות. הייתי חייב ללכת.
ופתאום ברגע אחד, התנגן לו השיר הזה וסחף את הזכרונות
"
כבר עברתי את הגשר
ודרכתי את הקשת
לכבודך הרבה לפני ש...
הסתבר לי שהנשק חם
ועברתי דיונה דיונה
כל מדבר וכל לגונה
ובכל שדה, כל דונם ים.
כשהשמש יורדת גם
בגללך אני לא נרדם
מדבר לעצמי וקם
אומר לך
דוד אוהב אותך
אל תגידי שלא ידעת
"
נ.ב. מת על הקטע עם המקהלה 40 שניות בערך אחרי הדקה השלישית
