וואוו, שנתיים (וטיפונת) חלפו מאז שפרסמתי את הפוסט הזה "תוך 5 שנים" בו נתתי דרור להרהורים, התחושות והתובנות שהיו בי לזרום כמו שהם מתוכי החוצה, דרך האצבעות אל המקלדת. בשיא הפתיחות והכנות.
מדהים באיזו מהירות חלפו להן שנתיים ולא פחות מדהים כמה הפוסט ההוא עדיין עדכני למרות שחלפו שנתיים.
אלה בהחלט היו שנתיים עשירות בתובנות רבות שחידדו את נקודת המבט שלי על עצמי ועל אחרים.
הבנתי כמה נכון היה לי (ועדיין נכון) לדבוק במה ומי שאני וכמה השליטה השקטה שלי שזכתה לכינויים כמו "עדינות עוצמתית", "עוצמה רכה", "שלווה מרתקת תרתי משמע", "שליטה עוטפת" מבטאת אותי באופן הכי אינטימי ונכון, הרבה יותר מאגרסיביות מעושה. כמה טבעית היא הזרימה שלה עם הפרטנרית הנכונה וכמה אבהיות יש בי שמעניקה את עצמי.
עוד הבנתי כמה זרות וחשד יש בין אנשים, וכמה היא מתעצמת עם הזמן מבלי שמרגישים, הופכת אנשים לביקורתיים, חשדניים ונעולים בתוך עצמם, מסוגלים לתקשר רק לפי התבניות שהם נעולים בהם כשהם מלאים... בבדידות.
אז עברו להם שנתיים ככה מהר... מהר מאוד.
כן, הורדתי ציפיות. מה זה הורדתי? הן ירדו לבד.
אבל לא, לא איבדתי תקווה, זה לא יקרה לעולם.
הכל יכול להשתנות ברגע :)
