ייסוריה של המידה הטובה

- יש משהו שתרצי לקחת בו שיעור פרטי אצלי?

- ממ.. אולי לא נושא ספציפי. אלא.. חינוך..

- כן. יכול באמת להיות שאת חסרת חינוך. אני לא פוסל את זה. אבל את יודעת, החינוך שלי, נוקשה. את בטוחה שאת רוצה להיכנס לבית הספר הזה??

- רק ככה אני מבינה.. אין ברירה.

- כנראה שרק ככה. אני אגיד לך מה צריכה כלבה קטנה כמוך. כלבה כמוך צריכה להיות עם חגורה קשורה על הצוואר, ערומה, מאונתת עם הדילדו שלך

כשמשהו נוסף תקוע בתחת שלך, שיזכיר לך, שאת כלבה גם אנאלית. כל זה, בזמן שאני צופה בך,תוך כדי עבודה. אני מובן? זה מה שיקרה. ובנוסף,

 אגיד לך מה לא יקרה היום. את לא תסעי אליי למשרד כשאני לבד. את לא תעלי במעלית מתרגשת כשאת יודעת בחשש מה הולך לקרות. את לא תיהיי קשורה לכסא, את לא תחטפי הצלפות ותראי איך זה מעמיד לי את הזין.

- אומייגד.

- סתמי. את לא תזכי להצלפות עם הזין העומד שלי על הפנים שלך. את לא תזכי להרגיש את היד השרירית שלי עוברת על הכוס הרטוב שלך. את לא תזכי לקבל את השפיך החם שלי בפה שלך כמו ילדה טובה. כל זה לא יקרה. אנחנו מבינים אחד את השנייה?

- למה עשית לי את זה עכשיו..

- מכירה את המשל על העקרב והצפרדע? זה פשוט כי עקרב הוא עקרב. כי זה אני.

- עכשיו ספרי לי מה יש בדמיון שלך.

- שאתה משכיב אותי על הברכיים שלך ומחטיף לי כי הייתי ילדה רעה. וכשמנסה לזוז אתה סוטר לי בפנים. אני מתרטבת ואתה מכניס לי אצבעות ומשחק לי שם ולא נותן לי לגמור. מוריד אותי על הברכיים בכח לפנייך ומצווה עליי למצוץ לך. ואני שואבת אותך וגאה שהגמרתי אותך ואתה כועס על הגאווה שלי ומוריד אותי לרצפה עם הרגל שלך. לוקח חגורה ומצליף בלי רחמים. מדי פעם מלטף.. אבל לא נותן לי להתרגל לרכות.

- נשמע מצוין. עכשיו עומד לי הזין. חסר לי רק דבר אחד בכל הסיפור הזה שלך. שכחת לציין שבזמן שאת מוצצת, כמובן משהו צריך להיות תקוע לך בתחת ואם הוא ייצא את תיענשי. את תחזיקי אותו שם כמו ילדה טובה וזה יזכיר לך שאת כלבה ושאת צריכה לשלוט על הסוגרים כשאני אומר את זה. ואם משהו צריך להיות תקוע בתחת, שם זה יהיה. גם כשאת מוצצת. גם כשאת על ארבע. גם כשאני נוגע בכוס. בכל מצב. ואם זה ייצא את תיענשי עד שתיהיי מחונכת. ואם תהיי מחונכת ובטעות תחיכי, אני אדאג למחוק את החיוך האידיוטי שלך מהפנים. בשיטות שלי. עכשיו אני מקווה שאני מאוד ברור. יש שאלות?

- לא. אני צריכה ללכת.

- אני אחכה לך שוב. זה שווה את הציפייה. זה שהיית כאן. שווה יותר מהכל. שבאת וחיכית. זה עשה לי את זה כבר כל כך. הצייתנות. המשמעת. המסירות שלך. את ילדה טובה שלי. תודה שהיית כאן בשבילי. אני מעריך את זה. ואת תחטפי על זה. על מי שאת. את תקבלי ממני כמו שצריך. ואת תיהיי רטובה ואני אגיד לך את זה באוזן ואת עוד תבלעי את השפיך שלי. כמו ילדה טובה. ואני אהיה מרוצה ממך. כמו שאת כל כך רוצה. את מבינה אותי עכשיו יותר טוב נכון?

- נכון. אתה אויר לנשימה.

אני כלבה? אני חור? נראה לך הגיוני? אני בת אדם עם כבוד. אני מסרבת להיקרא כך.

אתמול, בלי שום הסבר נראה לעין, כששכבתי לידך על ארבע, צמאה לכאב, צמאה לחדירה, הפנמתי. את היותי הכלבה הקטנה שלך. כורעת לפניך, מייללת ומבייבת לתשומת לב. וכשהחזקת בי והזזת אותי דרך החור, הרגשתי את היותי חור בשבילך. והכי מדהים, זה שבמקום להרגיש קטנה ומושפלת, הרגשתי גאה ונחשקת. אני הכלבה הקטנה שלך. זה מה שרצית לא? זה מה שלימדת אותי לרצות. 

ואני כלבה טובה. ואני לא רק, בלית ברירה, נכנעת לגחמותיו של אדוני. אני גם, ככלבה טובה, דואגת לו, חוששת לו, מחכה למוצא פיו. מחכה להחלטות שלו. מחכה לו בבית עד שבא ונשארת נאמנה. מכשכשת באבריי ומקפצת עליו. 

בעלים צריכים לדאוג לכלביהם, אבל זה יותר הדדי משנדמה. הכלבה מרוכזת אך ורק באדונה, רואה הכל. הכלבה תלקק את הפצעים כשצריך. אפילו אם לא פקדו עליה כך.

הכי נקייה שלי. הכי חלקה שלי. הכי מבושמת. הכי מושקעת. ככה מגיע לך לקבל אותי.

כבר לילה ואתה גמור. אוסף אותי. ויודעת שבשבילי תעשה הכל. תשאב כל מה שנשאר ממך להיום.

חיבוק של אבא. נוהג ביד אחת ובשנייה בודק את רטיבותי שלא מאחרת לבוא.

עוצרים במגרש שלנו. הוא חשוך ויש בו ריח של ים. ושם אני חופשייה. 

אתה יוצא מהרכב. בקרוב גם אני אצא אבל זה תפקידך. להוציא אותי פיסית. אולי דרך משיכה ביד? בשיער? לבחירתך.

עכשיו לא מדברים. אני מוצמדת לרכב שעוד חם מהנסיעה. נעמדת בפוזיציה שהוריתי לי בפעם הראשונה והשתמרה.

ראש למטה. תחת למעלה מובלט. ידיים על החלון. רגליים מפושקות. אני רוטטת. מחכה למכה שתציל אותי.

אתה מחליק ממך את החגורה. מלטף אותי בעזרתה. אני נוטפת. כל הצלפה אני מבליעה צעקה וחיוך. אני גיבורה.

עוד מחשבה ואשתגע

יש יותר מדי קולות

תנו לחיות את הלילות המוברחים

בלי מבטי האשמה

ותן לי אתה לילה שלם

בלי לספור את הזמן

מפחדת לכתוב, לא אגיע אליך

מפחדת לזוז, לפספס אותך

אתה תמיד יותר

אני בצילך

נמאס לי להכניס אותי לתבניות

ומי אמר שבועות רעות?

מעניין אותי עוד כמה שנים אצטרך לסבול מדפיקות לב מואצות כשאתה נקרה בדרכי.

בחלום, במחשבה, במציאות.

כמה עוד אברח ממך ברגליים רועדות, סחרחורות מפילות ופחד מהרגע הבא?

מתי תפסיק להיות האדם שיעצור כל רגע בחיי, יקפיא הכל?

בקרים שאני קמה ומגלה שהיית רק חלום ואולי סיוט, מקומות שאתה בהם ואליהם לא אלך. משפטים שאמרת, ריחות שיהיו לנצח אתה,

תמונות ילדות כשחשבנו שאנחנו גדולים ומבינים מספיק.

מה שנתת ובעיקר מה שלקחת.

הרעש של המנוע הזה שאני שומעת מבחוץ, שפעם היה סימן לבואך.

אתה לא מבין?  אתה עוזב אותי בכל רגע שאתה לא מדבר איתי. אני ננטשת שוב ושוב. מחכה עוד ששוב תרצה בי. אני רגישה מדי בשבילך.

אני מתרוקנת. אני נותנת מעצמי כל כך הרבה. 

אני צריכה גם לקבל בחזרה. זה יחזיר את החלב לעטינים שלי. זה הדלק. לבד אני לא יכולה.

זה ללכת על חבל דק בלי רשת מלמטה.

אני מתרוקנת.

כשאתה מחייך אני נדבקת ומחייכת

כשאתה מחבק אני נמסה לתוכך

כשאתה מתקשר אני גאה כי מרגישה חשובה

כשאתה מתעניין אני פתאום רוצה להיפתח

כשאתה מרים עליי את קולך אני נידרכת לקראת הבאות

כשאתה מצווה ומורה לי אני מתחילה להרגיש תזוזות פנימיות

כשאתה מחליט ולא נותן סיבה אני קצת רוצה למרוד

וכשאני מנסה למרוד ואתה מחזיר אותי לתלם בדרכך

אני יודעת שאתה נכון לי

להתקלח ולגלות אחרי שבוע סימן נסתר שהשארת בי. ולמרות שכל שאר הסימונים שסימנת כדי שלא יהיה ספק שאני שלך, כבר דהו, האחד הזה נשאר סגול ובולט. כמו לא נתן לי להסתכל עליו יום יום במראה כמו על שאר חבריו, ולהתגאות בו. בי. הוא היה האחד הפרטי שלך. אתה סימנת וראית ואני פספסתי את מקום הטריטוריה הזה שקבעת. הוא לא ליד כולם. 

כבר לא כואב כשאני יושבת. אבל הלב מתכווץ כי נזכר וכי מחכה לפעם הבאה שייצבע בשלל צבעי הקשת כשאני איני מורשית לזוז או למחות. רק לספוג את המכות בזו אחר זו. זה נה שמגיע לי. זה מה שצריכה. זה מה שהוא צריך ומגיע גם לו. לתת לי. אולי לא הייתי מספיק גיבורה. אולי חיפשתי רחמים כי אני מיוחדת בשבילך. הכאב הצבעוני הזה חסר לי. אני צמאה לציוויים הקשוחים. תקרא בשמי כמה שיותר. תגרום לי להרגיש חיה וקיימת.

אני לא רוצה להרגיש שונה.

למנוע מעצמי דברים שלאחרים מותר.

לתת חשבון. לדפוק חשבון.

וגם לא רוצה להיות מובכת ולהתנצל על איך שאני אוהבת את זה. ואם כבר משתפת, לא רוצה להיות אטרקצייה.