צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב

סקרנות מאוחרת

מה-יתרון העושה באשר הוא עמל?
את-הכול עשה, יפה בעיתו ...

החוויות שאנחנו עוברים, מביאות אותנו להבנה עמוקה יותר של עצמינו, כל אחד בנפרד ושנינו ביחד.
כל אחד מאיתנו עובר אותם אחרת....לא פשוט הענין הזה אבל אפשרי :)
וכאן אני כותבת את עצמי ועל עצמי...
לפני 5 שנים. 26 באוקטובר 2018 בשעה 10:39

פתאום אני

מגלה שלווה

במקום בו

ידעתי

שיש רק סערה.

פינה בה

לב הולם בסטקטו

הפכה

למשיכת אצבעות

על גופי

בלגטו.

https://thecage.co.il/userpics/88409/normal_DSC_4302.jpg

אותי מסקרן לראות מה שם קורה בין הזרמים..- סערה - דפנה ארמוני

רוח שורקת בנקיקים
מרימה את הראש למעלה ומחפשת את הברקים
השמיים ורודים ומבשרים על הבאות
אני פוחדת, אני לא יודעת מה הולך להיות..

יושבים בבית קפה שעל החוף
מעניין מה הגלים האלה יכולים איתם לסחוף
כולם יושבים בבית, ליד התנורים
אך אותי מסקרן לראות מה שם קורה בין הזרמים..

סערה
בים ובשמיים ובתוך הנשמה סערה
סערה
אתה הולך ממני, אך תמיד חוזר.

המתח הזה מדליק אותי - השאלה של מה יהיה
ואני בתוך המהומה, נפעמת מכל זה
מהצבעים המוזרים ומהקצף הרוגש
גלים קוצפים לכל כיוון- הופכים פתאום לאש..

סערה, סערה
בים ובשמיים ובתוך הנשמה סערה
סערה
אתה הולך ממני, אך תמיד חוזר בחזרה.

הגשם מטפטף ומתופף על גג הפח
ואתה לוחש לתוך אוזניי- "אני רוצה אותך כמו סערה"

ובתוך ובתוך הנשמה
אתה הולך ממני , אך תמיד חוזר בחזרה
אתה הולך ממני , אך תמיד חוזר

שבת של סערה חברימים :))

 

לפני 5 שנים. 23 באוקטובר 2018 בשעה 8:06

לפעמים אני תוהה
אם אני אוהבת להכאיב לעצמי?
לא במובן הפיזי, אין שום ספק שאני לא מזוכיסטית :)
אין מצב שאכאיב לעצמי גם לא כשאני בשיא ההתרגשות.
אבל
כשהיד שלך נוגעת בי ומגבירה עצמה
לעיתים נוחתת או מועכת, צובטת, בחזקה, בכוח
הכאב עבורי הוא עונג
ואולי זה בעצם הגוף שלי
שמעניק לך כל מה שתרצה
בלי בכלל לשאול אותי :))
כשאתה נותן בי אותותיך, סימנים.
כשאתה נותן לי ובי את העוצמה שלך
ואני מקבלת, מכילה ורוצה עוד רק כדי לראות את החיוך בעיניים שלך
לשמוע את נהמות האריה הנהנה שאתה. :)



אז מתי תכאיב לי?

:)

לפני 5 שנים. 22 באוקטובר 2018 בשעה 14:07

לדגדגן שלי יש רצונות, חשקים 
וזמני פעולה משלו.
הוא לא שואל שאלות
הוא קובע עובדות.
"עכשיו את צריכה לגעת בי"
הוא דורש.
לא מעניין אותו היכן אני נמצאת.
הפושטק הקטן,
שלרוב עומד על שלו עוד לפני
שאני עומדת על דעתי,
יש גם בקשות של לעסות או לעשות אותו
עם צעצוע או ביד, באיזו חוזק...
חוצפה לא?
ואם זה לא מספיק אז
הוא גם צורח באוזני
מי הוא רוצה שיגע בו
ויש לא מעט פעמים
שזו כלל לא אני.
מזל, מזל גדול יש לשובב
שהוא תמיד בוחר
את מי שגם אני רוצה שיגע בי באופן כזה או אחר.
כי אם היו בנינו חילוקי דעות בענין
הייתי מבהירה לו
מי השולט\ת בנינו...

 

נכתב לאחר סכסוך קליל בין דגדגני לביני :)

לפני 5 שנים. 20 באוקטובר 2018 בשעה 4:58

הפעם קבענו במלון, באיזור מגוריה. שתינו רצינו מקום שאין בו הכרות מוקדמת או נוחות.
הייתה לה טעימה בדסמית קלה עם גבר שפגשה ויצאה איתו כמה שבועות.
"למה את מחכה, אהובה שלי," אמרתי לה, אחרי שסיפרה לי על שתי שיחות אתו, "יאללה תשתוללי איתו."
היא הלכה על זה, אבל לא יכלה להרפות לחלוטין, היא אוהבת את הקינקיות, את הסקס החזק, המגוון שנמשך שעות לפעמים, אבל להיות שם כנועה, מובלת, חסרת יכולת החלטה על מה קורה, זה היא לא מרשה לעצמה, לא ברמת הכניעה המוחלטת.
שוחחנו על זה כמה פעמים והחלטנו ברגע של משוּבָה כשהוודקה עלתה לנו לראש מעט יותר מידי, שנעשה סשן ביחד, הפעם השליטה על הנעשה תהיה בידיה.
חשבנו להביא בחור ושאני רק אצפה, אולי תצרף אותי, אם היא תרצה, אך אחרי שהתפכחנו החלטנו שאנחנו הולכות על זה, רק שתינו.
הגעתי בשמלה כתומה, קצרה, גב מאד חשוף, עקבים לא גבוהים. ובתיק כמה אביזרים שאולי היא תרצה.
היא הגיעה בג'ינס צמוד, עוטף את ישבנה ובגופיה שחורה צמודה חושפת חלק לא קטן משדיה השופעים.
נכנסנו לחדר, עם בקבוק מים ויין אדום.
מזגתי לשתינו יין.
שתינו קצת, מילה לא השמענו. שמעתי אותה נושמת עמוק, כמו מנסה להיכנס לתפקיד מולי.
מאד לא קל להיכנס לתלבושת הזו אל מול חברות כזו ארוכה ושונה לחלוטין ממה שהולך לקרות בחדר הזה.
יש את החשש שאולי החוויה לא תהיה מוצלחת, אולי אפילו תפגע עד כדי התרחקות אחת מהשנייה.
שוחחנו גם על זה, והחלטנו שאנחנו מספיק בוגרות, פתוחות ואוהבות אחת את השנייה כדי לעצור אם למישהי מאיתנו זה יהיה יותר מידי.
היא התרוממה מהכיסא, נעמדה מולי וביקשה שאסתכל לה בעיניים, הרמתי ראשי, עפעפיי רבו איתי ובסוף נענו והתרוממו. הבטנו אחת לשנייה בעיניים, החיוכים נעלמו והרצינות שבה לחדר.
נשארתי יושבת על הכיסא, היא שמה את רגלה על הכיסא, "חילצי לי את הנעל," 
חלצתי וקילפתי את הגרב.
"רדי למטה ועשי כך ברגל השנייה," קולה עבר לטון נמוך ושקט.
התיישבתי למרגלותיה, חלצתי ממנה את הנעל השנייה וקילפתי מעליה גם את הגרב.
היא התיישבה על הכיסא, "לקקי את רגלי, אצבע, אצבע," תבעה בקול שלא היכרתי אצלה.
הרמתי את עיני מציצה בה מבעד לריסים וסטירה חזקה נחתה על לחיי.
"אני מחכה," היא חזרה לטון השקט, קפאתי לרגע ואז הורדתי עצמי הכי למטה שאפשר.
נשמתי עמוק, היא שם למעלה, כל כולה שם, חייכתי לעצמי והתחלתי ללקק את אצבעותיה, מפנקת כל בוהן ובוהן, שמעתי אותה נאנחת קלות.
שקועה ברגליה, מחשבותיי נודדות. לפתע היא מושכת בחוזקה בשערותיי, ראשי נמשך כלפי מעלה ומעט אחורה.
"פיתחי את המכנסיים שלי." אני בולעת את המילה שעל קצה לשוני, היא מבחינה שמחשבה שחולפת במוחי ומושכת בשערי מעט יותר לכיוון רוכסן הג'ינס. אני פותחת את מכנסיה היא משחררת אותי לרגע ומוציאה עצמה מהג'ינס.
היא נשארת עומדת, מסתכלת אלי מטה  "תורידי תחתונים".
אני מורידה את תחתוני, והיא מרימה את שימלתי כך שהישבן שלי חשוף למולה.
"הישארי עם עיניך לכיוון הכיסא" קולה נשמע נחוש וללא בקיעים של צחוק, ואני כלל לא חושבת לעשות משהו אחר.
אני מרגישה איך אני משתחררת, כיצד הנוכחות הבטוחה שלה בתפקיד שהיא בחרה, מאפשרת לי פשוט לנזול, לשחרר כל אחיזה בעצמי או בכל חפץ אחר. 
אני סומכת עליה ומרגישה בטוחה להעניק לה כל מה שהיא רק תבקש.
בעודי בהרהורים הללו ניחתת על ישבני מכה כואבת של משהו דק יחסית ואני מבינה שהיא הוציאה את השוטספנקר, זה שיש לו מין פיסת עור מרובעת בסופו.
"ישבן למעלה," אני שומעת את ההחלטיות שבה, ומורידה את פני על ידי, נושמת עמוק ומשחררת את שריר הישבן.
"עשרים, תספרי עשרים הצלפות, בסוף כל אחת, תוסיפי תודה."
לימדתי אותה לא רע, חולפת בי מחשבה מהירה, אני מהנהנת בראשי והיא מתחילה.
אחרי חמש הצלפות היא נעצרת, מלטפת את ישבני שמתחיל להיצבע באדום, ומחדירה אצבע לאיבר מיני ונותנת לי ללקק את המיצים שלי. אני מרימה עיני ורואה אותה מופתעת מהרטיבות שלי.
"עכשיו אחרי כל אחת את פשוט מבקשת עוד," חיוך קטן של הבנה ושביעות רצון עולה על פניה.
החמש הבאות הרבה יותר חזקות, כואבות וללא הפסקה, הבקשה שלי לעוד נשמעת תוך כדי שהשוט יורד בעצמה על הישבן שלי.
היא מפסיקה שוב, מעסה בעדינות את ישבני האדום והלוהט, מעבירה אצבע על הרטיבות שמתחילה לטפטף בין רגלי,  "תסתובבי."
ראשי בין רגליה, התחתונים שלה כבר אינם עליה, אני מרימה ראשי אליה והלחי השמאלית שלי נפגשת עם כף ידה בחזקה שמהממת אותי.
"הביטי בי," עיני מתרוממות אליה, היא לא תחוס עלי, המחשבה מתרוצצת לה, היא עכשיו כאן כדי לחוות והיא יודעת שאני יכולה ורוצה לספוג כל מה שהיא רוצה להוציא.
"עשי בדיוק מה שאני אומרת, לא פחות ולא יותר."
היא מתיישבת על קצה המיטה, "תתקרבי אלי, ותתחילי לענג אותי, לשון על הדגדגן בלבד, הידיים שלך מחזיקות אותך על הרצפה."
הראש ריק, אין מחשבות, לא מי היא, לא מי אני, לא מה אנחנו עושות שם.
אני בשבילה וזה מה שהיא רוצה. לוקחת אוויר ומתחילה לענג לה את הנקודה היפה ההיא שבפתח איבר מינה.
"אל תשכחי לבקש עוד" אני שומעת אותה אומרת לפתע והצלפה חזקה מורגשת היטב על פלחו השמאלי של ישבני.
אני נושכת את שפתי מכאב ומבקשת עוד אחת, ממשיכה לעסות עם לשוני את מקור העונג שבין רגליה שכבר נעמד לו קלות. אני שומעת אותה מתחילה לגנוח, ומרגישה כמה היא רטובה.
היא מסיימת את עשרים ההצלפות. הישבן שלי בוער ודמעות מתחילות לטפטף מעיני מהכאב. 
"צרפי אצבעותייך וחידרי אלי, אצבעות ולשון על הדגדגן," היא אוחזת בשערותיי ומביאה אותי בדיוק לנקודה בה היא רוצה שאהיה.
היא נשכבת לאחור על המיטה ולא עוזבת את שערותי, אם סטיתי מעט מהקצב שמתאים לה או זזתי מעט עם לשוני, היא מושכת בחזקה בשערותיי.
היא גונחת ונאנחת. לפתע היא מפסיקה, מתרוממת.
"תעלי על המיטה ארבע, ישבן אלי."
אני מתמקמת כמו שהיא ביקשה. אני שומעת אותה מפשפשת בתיק מוציאה ומשמנת משהו.
היא פותחת את פילחי ישבני, מעבירה שם אצבע, אני מתכווצת לשנייה ומיד נושמת ומשחררת.
היא רואה אותי מרפה ומחדירה את הפלאג הקטן לחור הישבן שלי.
מכניסה שתי אצבעות לאיבר מיני ומאוננת לי בחזקה, התחושות שזורמות בי, העונג והכאב שבחדירת אצבעותיה גורמים לי הרפיה מוחלטת ואני נוחתת על אמותיי.
היא מפסיקה ומבקשת ממני לשים ידי לאחור, קושרת אותן ומניחה את ראשי על כרית.
מפשקת את רגלי ואני מרגישה את הפלאג נכנס ויוצא בקצב מהיר.
"את ממש נהנית" היא קובעת עובדה, אולי מעט מופתעת. "את לא גומרת עדיין."
"טוב." אני פולטת, מעולם עוד לא גמרתי רק מהישבן, אני חושבת לעצמי בחיוך, למזלי היא לא רואה, אבל תחושת הצריבה שמתחילה לה בחור הישבן מחזירה אותי לחדר.
היא מחדירה את הוויברטור החדש שקנינו לישבן שלי ומתחילה לחבוט בי באיבר מיני במחבט.
מפעילה את הוויברטור, ואני מתפתלת על המיטה, הוויברציות מענגות, החבטות שהיא חובטת בי פעם באיבר מיני ופעם על הישבן שכבר מתחיל להחליף צבעים, כואבות, אני לא מצליחה למקד את עצמי.
אני עוצמת עיני, "תספרי, זה עוזר לך, זוכרת?" היא אומרת ואני מתחילה לספור בקול, מתמקדת במספרים ופתאום אני בעולם אחר, מתעופפת לי.
היא מסירה את האזיקים מידי, מכבה את הוויברטור ומוציאה אותו ממני, ואז מתיישבת ונשענת על גב המיטה. 
נותנת לי וויברטור אחר, "תאונני לי, וויברטור ולשון."
אני מתחילה, רגליה פשוקות והיא רטובה לא הרבה פחות ממני, מסובבת את לשוני סביב הדגדגן שלה, חודרת עם הוויברטור בעָצמה, כשהוא רוטט על הכי חזק שלו.
מכניסה ומוציאה, היא קרובה. גונחת בקול, מתענגת, אוחזת בפטמת השד הימני שלי ומוחצת אותה בחזקה, זרם כאב חד מבזיק לכיוון המפשעה שלי. אני מרגישה כיצד אני מתחילה לנזול שם למטה.
היא מעסה את השד מפתלת ומוחצת את הפטמה. מידי פעם היא מעבירה ליטוף ועיסוי חזק אך רגיש בשדי השמאלי שלא יחשוב שמתעלמים ממנו. 
לפתע היא מושכת בשערי, "שבי" אני מתיישבת מולה.
"הסתובבי ועימדי על ארבע," אני עושה כבקשתה ולפני שאני מבינה מה קורה הפלאג שוב בתוכי
הרוטטת בידי, "את גומרת איתי," היא מכריזה.
היא מוציאה ומכניסה את הפלאג מחור הישבן שלי באותו קצב שהיא מחדירה ומוציאה את הוויברטור מאיבר מינה.
הרוטטת על הכי חזק שלה והיא לא מרשה לי להזיז אותה מהדגדגן.
 החדירה הזו לישבני הדרך בה היא מכניסה ומוציאה, מכאיבה לי ובמקביל בונה בי תענוג אחר, כזה שאני יכולה להישאר בו עוד.
"אני גומרת," היא מביטה בי "וגם את."
"רגע," אני לוחשת, "ייקח לי עוד רגע,"
"לא, עכשיו!" 
אני ממקמת את הרוטטת ומסובבת אותה כך שהיא עולה ויורדת מהדגדגן לכיוון הישבן ותוך כמה דקות אני ממש מוכנה.
אני שומעת את אנחותיה כיצד הן מטפסות לאורגזמה וזה עושה לי משהו לא מוכר בגוף.
היא גומרת בגניחות קולניות ואני מתמוטטת על המיטה לידה תוך כדי גמירה לא מוכרת, מענגת מאד ואחרת.

אנחנו נשכבות אחת ליד השנייה, נרגעות מהחיים והעונג הזה שהתפוצצו לנו בתוך הגוף.
כל גופי רועד, מרגישה את געש האדרנלין מציף את כל גופי. חם לי ואני פשוט פושטת את אברי, נותנת לתחושה להיכנס לכל תא אצלי בגוף.
היא נושמת עמוק כדי להרגיע את עצמה ואנחנו מסתובבות אחת אל מול השנייה.
"תודה," היא מחייכת, "זה היה לי מדהים, הכרתי משהו חדש בי. ואצלך, הכרתי מה זו התמסרות. מה זה פשוט להיות שם בשביל. מה זה לסמוך."

מתקלחות, מתלבשות, עוד כוס יין אחת, משוחחות בשקט, על התכניות לסופשבוע שכבר החל הערב.
לשתינו ברור שלא נעשה זאת שוב, אבל גם ברור לנו שזה היה נפלא מכמה היבטים ורק קושר אותנו בעבותות אהבה והוקרה, פתיחות והכלה, עוד יותר משהיו.
=========================================================

רואים שהתגעגעתי אליכם? :)

שבת אהבה ושלום 

לפני 5 שנים. 2 באוקטובר 2018 בשעה 10:15

כל כך בא לי,
אדון יפה שלי
שתעטוף ותעטר אותי בטיפות שעווה
גדולות, קטנות.
על הבטן
על הגב
על שיפתי הכוס הרעב כל כך לך.
על פילחי הישבן
שחרוט עליהם שימך
גם אם זה בלתי נראה.
טיפות מיוחדות על השדיים שלי
שכמהים לכל מגע שלך
והפטמות שרוצות לכאוב 
בשבילך 💋

 

לפני 6 שנים. 28 בספטמבר 2018 בשעה 6:05


הוא מנקה את השעווה ממני
"מדהים איך נשארים לך סימני הטיפות, כמו ציור." הוא מראה לי במראה את הגב המנוקד שלי.


ואותי מדהים איך הוא לא לוקח ביס מעוגת התחת שלי . 😛

לפני 6 שנים. 25 בספטמבר 2018 בשעה 6:11

בגילינו זה לא דבר של מה בכך.

ולך יש יומהולדת היום

מעל 30 שנים אנחנו ביחד

"והדרך עודנה נפקחת לאורך"

ונפתחת לעומק...

יכולת הקבלה, אפשרויות השינוי.

גמישות המחשבה ולא פחות הגוף

מחייכת אותי כל פעם מחדש.

מפתיעה ומאפשרת לדרך שלנו 

להיות מענינת, מגוונת, אוהבת.

חיים של שקט בתוך ים סוער

עם סופות שמטלטלות ובסוף מערסלות.

חלק מהן קורות לנו כאן, בעולם הזה בו מצאנו אותנו נפתחים עוד יותר אחד לשניה. בעולם מרגש בו אנחנו רואים ויודעים ומתמודדים עם עצמינו כבעל ואישה עם "צרכים מיוחדים" 😎😊

צורך שהופך את החיים פשוטים ויפים יותר.

צורך שמתמלא כשנתיים וחצי עם האדון שלנו שמנתב את דרכינו אתו, בדרכו. ומלמד אותך על עצמך, יותר ממה ששערת. 😗

 

אהוב שלי

יומהולדת שמח

הרבה מזל של טוב, עונג ההתמסרות ואהבה.

אוהבת אותך 💋

 

לפני 6 שנים. 22 בספטמבר 2018 בשעה 8:31

https://thecage.co.il/userpics/88409/normal_30697972_1750947298284679_6802863163298545664_n.jpg
"משביעו- רעב, ומרעיבו - שבע" - הוא זמזם את המילים אל תוך פתח האוזן שלי, בדיוק כשהוספתי חתיכות שוקולד מריר לעיסת הבצק שחיכתה לי בקערה. כפות ידיו התלבשו להן בדיוק בשקעי המתניים שלי. 
משכתי באפי את כל האוויר הקר שנכנס מחלון המטבח עמוק לתוכי, ונשפתי החוצה.
"תן לי קודם להשביע אותך, אח"כ נראה כמה רעבים נישאר."
נענעתי את הישבן שלי מצד לצד, מנסה לשכנע אותו שיוריד את ידיו מהמקום הזה במתניי, יודעת שאם הוא ימשיך לנגן שם עם אצבעותיו, לא אעמוד בפיתוי והעוגה תאלץ להמתין ארוכות עד שאחזור לעשות אהבה איתה.
המשכתי להוסיף שוקולד אל העיסה הממתינה.
הוא נצמד קרוב יותר אלי, מתנועע איתי, מנשק ויונק את הנקודה ההיא מתחת לאוזני.
ידיו עזבו את מתניי ואצבעותיו הארוכות עברו לעטוף את כפות ידיי, זזות עם אצבעותיי, שוברות איתי את קוביות השוקולד.
"התנור כבר לוהט," הוא הידק אותי אל השיש הקר "עדיין פחות ממני, והקצה של הבטן שלי נאנק ומגרגר, ולא לעוגה שבקערה."
נשענתי על השיש ודחפתי אותו אחורה בעזרת ישבני בלבד. "ממש עוד קצת, העיסה תתקלקל אם היא לא תיכנס עכשיו לתנור, ואתה אוהב מאד את העוגה הזו." בעזרת מרפקי ניסיתי להחלץ מהאחיזה הכל כך מגרה שלו.

"אני יכולה לראות את הפרצוף המדושן מעונג שלך, כשאני מגישה לך את העוגה החמה הזו, מיד אחרי שהשבעת את עצמך בי," משכתי את כתפי אחורה והתיישרתי, "אני יכולה לשמוע את גניחות ההנאה שלך, כשתמלא את החלק הקטן שתמיד נשאר רעב אצלך, בשוקולד שימס לך היישר אל הגרון."
"פששש, לא מאמין שאת זו שמלמדת אותי סבלנות," הוא נושך ללא עדינות את כתפי ועוזב אחיזתו בי.
אני מתנדנדת לרגע ומתייצבת. רעש כיסא שנמשך על הרצפה חרק לי בלב, "אני מחכה כאן, לא נוגע בעצמי, בך, או באוכל. את אחראית לעורר בי מחדש את הרעב, כשתסיימי לאפות."
"חחחחחח, לא נראה לי שזה יהיה מאד קשה," סובבתי את ראשי אליו תוך כדי שאני מערבלת במרית את השוקולד המריר אל תוך עיסת העוגה. "אם אני זוכרת, כל מה שיש לגופי, זה הסינר האדום שעליי." חייכתי חיוך רחב, הבלטתי את הישבן החשוף לכיוונו וסובבתי את אגן הירכיים שלי כאילו אני בשיעור ריקודי בטן.


שבת סקסית שתהיה לנו :)

הציור של סמרל 
מהגלריה היפה שלו - Erotic Art for Bedrooms - Samarel

לפני 6 שנים. 16 בספטמבר 2018 בשעה 8:07

 

בא לי
לעצום עיניים
ולהתקמט
אל תוך כיס מכנסיים.
שתכנס היד
ולרגע
ינגעו אצבעותיך
בלחי המצפה
שלי

בא לי
שהריח שלך
ימהל בתוכי
שארגיש ואשמע
אותך
בלי רעשי
סביבת העולם

 

בא לי
לנסוע את החיים
ברכבת הרים
קשורה בחגורת הביטחון
שבתוכה אני יודעת
לאיזה קרון
שלך
אני שייכת.


שבוע טוב אנשימים

לפני 6 שנים. 10 בספטמבר 2018 בשעה 7:46



כשתגיע השנה
אפתח דלת חדשה
היא תהיה מצויירת
בכל הצבעים
שאני אוהבת
יהיו בה קווים
וצורות
של רוחב הרְגשוֹת.
יהיו בה
ירוקים וסגולים
של חלומות
שצומחים ומתגשמים
יהיו בה
עיטורי חיוכים
ללא גבולות וקווים ישרים
תהיה בה
אהבה
כה רחבה ורכה
שלא תאפשר
לדלת להסגר.
אהבה של הלב
וגם זו של הראש
אהבה של הגוף
שתגרום לו לעוף
כי השנה שמגיעה
נכנסת בסערה
וגם היא כמוני, יודעת
שלחיות בתשוקה
עושה אותה
מלאה ומתוקה

 

https://thecage.co.il/userpics/88409/normal_DSC_4275..%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%AA.jpg

 

שנה של שמחה
שנה שבה
פנטזיות יוגשמו יתחדשו ויתממשו
שנה של יותר מגע בדסמי
שנה בה אצליח לכתוב אותי כאן יותר
כי כאן יש לי את כל החופש האפשרי
לכתוב כל העולה על רוחי וגופי :)


שנה מתוקה אנשימים - ואל תשכחו להתמסר ולהזדיין באהבה