סקרנות מאוחרת

יש בקרים 

שכל מה שאני רוצה

זה לזחול מהמיטה

אל בין רגלייך

להיות שם

מרוקנת מכל מחשבה ותחושה

לספוג ממך

את הכוח

שאני.

בוקר של יום ראשון 🤭

בא לי להיות
מישהי אחרת
משוחררת
צועקת
כל כולי מתמסרת
מצייתת
הכל אומרת
בלי מחסומים
את עצמי מבטאת

בא לי להיות
זרה לעצמי
משוגעת
נכנעת
בעדינות נוגעת
בחכמה מתפרעת
בשיחה פותחת
בכל רגע
נוכחת

https://thecage.co.il/userpics/88409/normal_28175987_1621352591283785_75445244_n.jpg

ציור של סמרל Erotic Art for Bedrooms

שבוע של טוב ואחרת 😄 אנשימים

אני איתך

מותרת

מאפשרת

לומדת

משחררת

אותי מוסרת

אני אליך

נצמדת

לא מפחדת

מגישה

לב ללא עור

מרשה לי

להשבר

https://thecage.co.il/userpics/88409/normal_DSC_4453.jpg

צהריים טובים אנשימים

רוצה / גלי רביץ

אותך 
כתפילה 
שלוש פעמים ביום 
לומר לך - 
מודה אני 
תמליך מלכותי 
תצמיח פורקני 
תקרב משיחי

ופי יגיד תהילתך
:)

אני כלכך אוהבת איך שהיא {גלי} מצליחה לתאר תחושה מטריפה שכזו
בכלכך מעט מילים :)

צילום - מיכה קירשנר
(ליווה כתבה אודות יונה וולך
לפני שלושים שנה)
https://thecage.co.il/userpics/88409/normal_%D7%99%D7%95%D7%A0%D7%94%20%D7%95%D7%95%D7%9C%D7%9A.jpg

צהריים טובים ומפרקים אנשימים

אני נעמדת על ארבע.

כל מה שמחזיק אותי זה כפות הידיים

ובהונות הרגליים שלי.

אני מתחילה לספור, המוח עף לי

לכל מיני מקומות בהם הייתי רוצה להיות כרגע.

לכל מיני זכרונות שמֵמַתְקִים לי את ההמתנה.

הספירה אובדת לי בים הגועש לי בראש ובגוף ואני מציצה בשעון

רואה ששוב לקחת אותי מעבר 

לגבולות הזמן והיכולת המוכרים לי.

🙃

בוקר טוב אנשימים 💜

כל טיפת שוקולד חם שמטפטפת
מעבירה את הלשון שלי בסיבובים
ממש מתחת לפס הכיפה
מורחת השוקולד על כל 
פיסת כיפה ריקה
הוא מזדקר אלי נמתח 
כאילו מבקש שאמלא פי שוקולד
ואמרח אותו על כל החלק שמתחת.
אני נוהמת מעונג הטעם
מוצצת בתאווה את השוקולד שמעל...
יונקת, משחקת עם הלשון והשפתיים
מתענגת על הטעם
הרך והקשה
רגע לפני הסוף
אני מכניסה את הכל לפי
שואבת את כל קרם השוקולד החם
אל תוכי
ונותנת ביס
.

.

.

.

.

.

.

.

המאפין הטעים שנשאר חשוף וקריר
ומדמיינת לעצמי
לו רק היה זה הזין היפה שלך
:))

שבוע נפלא אנשימים

בתקופה האחרונה יש לי לא מעט שיחות, עם עצמי בעיקר, על ענין הצורך שלי, איך הוא מופיע, כמה, מתי וגם למה.
השיחות האלה לא פעם מובאות בחלקן או בשלמותן אליו .
לא תמיד התשובות שלו מבהירות לי אותי, לפעמים הן יכולות לגרום לי אפילו בלבול קל, בעיקר על כמות ואיכות הצורך שלי :)
אני, לרוב, כותבת לי את כל המחשבות והרגשות שלי בדרך זו או אחרת,
כך אני לומדת אותי הכי טוב, כי כשאני כותבת, אני רואה את כל הפינות הנסתרות שלי, הן נקיות מאבק, הן האמת שלי, וכשיש לי כוח להתעמת עם עצמי, אני קוראת אותי שוב.

אז בחיטוטי בעניני צורך מצאתי משהו שכתבתי לפני זמן מה בעקבות פוסט שאינני זוכרת מי כתבה אותי, איתך הסליחה:
ההבדל בין צורך לתפיסה מעוותת הוא מאד עדין ודק בעולם השליטה.
יש לא מעט אנשים שמגיעים לעולם הזה מתוך איזו שהיא הבנה שלגעת במקום הקשה שלהם ירפא אותם.
יש כאלה שגילו שהמקום הכואב הזה גם מאד מושך אותם ואם ידעו להתהלך בו נכון, עם אחריות ולמידה, זה יעשה להם נכון וטוב ואפילו יגדיל ויפריח את מי שהם.
יש כאלה שגדלו כך כי בלי שידעו, זה צורך שלהם מגיל צעיר.
יש כאלה שכלל לא ידעו שאכן יש עולם כזה ואפשר לממש תשוקה וצורך למשהו שפחות מקובל בחברה, כי כל החיים אמרו להם שחשיבה כזו וצורך כזה הוא מעוות.
ויש כאלה שהבינו שהצורך לאהוב ולתת מתוך מקום של ריצוי במקומות מסוימים, בחיים שלהם, מאד מעצים ומחזק אותם ועוזר להם לקחת שליטה ולהיות אחראים על החיים שלהם במקומות בו הם הכי נזקקים לזה.

והיום אני נשארת עם תהייה, מחשבות ורגשות מבולבלים בענין כאב...

חמישישמח אנשימים

בסוף זה מסתדר תמיד
זכרת לקבל את המצב
תהיה טיפה סבלני
תראה מה שחשוב עכשיו

זה בטח אמיתי וזה כואב
לא כל כך פשוט לאבד את הלב
בסוף זה מסתדר
גם כשנראה
שאתה רחוק מזה
רחוק מעצמך

שהכאב ימצא לו חברים לטייל איתם בלילה
אתה סיימת לוותר
על האמת שכל יום מבפנים
היא צועקת שכבר די לה
עוד מחכה שתתעורר
עוד מחכה שתתעורר

בסוף זה מסתדר תמיד
תזכור שזה גדול בחשכה
תהיה טיפה סבלני
בסוף כל הלילות הייתה זריחה

זה בטח אמיתי וזה כואב
לא כל כך פשוט לאבד את הלב
בסוף זה מסתדר
גם כשנראה
שאתה רחוק מזה
רחוק מעצמך

שהכאב ימצא לו חברים לטייל איתם בלילה
אתה סיימת לוותר
על האמת שכל יום מבפנים
היא צועקת שכבר די לה
עוד מחכה שתתעורר
עוד מחכה שתתעורר

זה זמן ליפול על המיטה
זו מתנה להיות אתה
תנשום עמוק מהר תראה
חלל ריק נועד להתמלא

והכאב ימצא לו חברים לטייל איתם בלילה
אתה סיימת לוותר
על האמת שכל יום מבפנים
היא צועקת שכבר די לה
די לה...

https://thecage.co.il/userpics/88409/normal_DSC_4112.jpg

במשך 10 שנים נבדקתי , ממוגרפיה, אולטראסאונד, מישושים :)
מעולם לא קראו לי לבדיקה נוספת
כשהיא התקשרה ואמרה ש "הבדיקה לא יצאה טוב, ועלי לבוא לממוגרפיה נוספת..." כמעט באותו רגע הבנתי שמשהו הולך להשתנות לי בחיים ובגדול.
פחד מוות לא היה שם, היה שם הפחד מהלֹא ידוע ומלֹא להיות.

אחרי שקיבלתי אבחנה ברורה התעוררה בי תשוקה ותאווה לחיים שלא הכרתי.
הבנתי שאני מאותו רגע חיה כדי לחיות א, כל מי שאני ולא רק בחלקים.
חלק יפה ממי שאני זה היותי חלק מהעולם הזה. השליטה, הבדסמ.
המקום הזה שבהיותי בתוך המחשכים והפחדים לימד אותי להינות מהלא ידוע, עד כדי צורך וגם גמירה לפעמים. :)
למדתי להיות נוכחת כל כולי בדרכי, גם כשאני על הברכיים, או עם סימני כף היד שלו על הלחי שלי.

אז רגע לפני שהחודש להעלאת המודעות לסרטן השד מסתיים
אני רק אזכיר
שצריך לא לפחד מהפחד!!
וללכת להיבדק
כי מי כמונו כאן יודעות שהפחד הוא בדיוק
המקום בו איתו עלינו להתמודד.


בוקר של טוב אנשימים

כשהצורך גובר על כל הגיון
אז אני תוהה
היכן ההתמסרות שלי?
למי ולמה אני משחררת?
הגוף שלי רועד מבקש 
שתיקח אותו
ותסחט אותו עד תום
הנפש מבקשת בדיוק אותו הדבר
אבל אין לי מושג האם הצורך 
שלך הוא לסחוט אותי עד הטיפה המטפטפת האחרונה

בדיוק באותו זמן שאני וגופי משוועים לך שתעשה כך.

איך אדע אם אני כאן בשבילך או בשבילי?

"לך להתקלח ותחכה לי על המיטה ערום."

כך ביקשתי ממנו.
כשיצאתי אני מהמקלחת יכולתי להרגיש את ההתרגשות שלו. הוא לא שואל שאלות, מחכה להפתעות.
"יש לי משימה," חייכתי אליו ועטיתי עלי שמלונת סגולה ושקופה.
כשנשכבתי עליו לרגע ונשקתי אותו, נזכרתי בסשן מלפני כחודשיים, בו כל הערב לחש לי, האדון שלנו, שהוא רוצה להפוך אותו לכלבלב שלי.
זו הייתה פעם ראשונה מאז שאני בעולם הזה, שההתנגדות לענין לא רק שלא הרימה ראש אלא, אפילו חייכה לסיטואציה, מחכה להבין איך בדיוק זה יקרה.
האדון שלנו מכיר אותי היטב ויודע שלשלוט זה לא בשבילי. אבל, אם אעשה זאת עבורו בדרך המיוחדת בה הוא ינחה אותי, זה כבר סיפור אחר 🙂.
ניתקתי את השפתיים שלי ממנו וירדתי אל העולם התחתון שלו.
מתחילה ללקק את הביצים, הזין.
רק ללקק, כמו ההוראה שניתנה לי.
הגעתי גם לחור התחת ועליתי חזרה למעלה.
ממוקדת רק באזור הזה שלו.
לא מוציאה מילה, נותנת לו להשמיע קולות, אותיות וגם משפטים.
עד שהתרומם הזין, התעורר לו ונעמד מתוח וזקוף.
הושבתי את עצמי עליו, עליתי וירדתי, שיחקתי בו בתוכי כמטה הילוכים לעינוג עצמי.
"אתה הויברטור שלי, הבוקר." שפתי נעו כמעט ללא קול.
הפה שלו לעומת זאת אמר את כל המחשבות שלו ללא מסננים בעוד אני נעה כל הדרך לפסגה....

אז מה אם יום שני היום

בוקר טוב אנשימים 🙃💙