מאז היותי ילדה קטנה זו הייתה התחבטות
לא רוצה להכנס למקלחת....קר מידי, חם מידי, משעמם, באמצע משהו, עייפה מידי
תמיד הייתה סיבה למה לא.
אבל כשכבר נכנסתי לא רציתי לצאת....המים הפכו נעימים מאד ולאט לאט בדקתי מה קורה אם אני מעבירה ליותר חם, או, ליותר קר.
הפך להיות מעניין מתחת לזרם המים...באין מפריע המחשבות מתרוצצות חופשי, אף אחד לא קוטע אותי ואותן באמצע - טוב נו, לפעמים כן "לא ישאר מים חמים לאחייך" "תזדרזי, נאחר בגללך", ועד כל מיני כאלה, אבל לא באמת הפרעות לראש, לדמיון ולהרהורים שצפו ועלו עם זרם המים....הייתי מפליגה להמון מקומות...אפילו לכאן -
רק שלא הבנתי שזה כאן חשבתי שזה רק הדמיון האחר שלי, האני האחרת שרק מתחת לזרם המים יכולה ומותר לה לחשוב מחשבות של חופש... מי רוצה לצאת מעולם החלומות?
עד היום אני כזו, אמנם נכנסת אל מתחת זרם המים הרבה יותר בקלות 😄 אבל לא רוצה לצאת משם...
ואתמול כשנתתי לחמים (שאני פחות אוהבת, רק כשקר מאד) לזרום יותר עלי חשבתי לי
שהמקלחת ואני, המים ואני זה קצת כמו החיים שלי, אולי אפילו יותר מקצת .
איזה יום יפה בחוץ :)
