לפני 10 שנים. 5 במאי 2014 בשעה 12:31
מוקדש לאימי שאין שניה לה ולאבי שהצליח להחזיק מעמד }{
נכתב ב -5.5.03
מאיתנו הלכת לבלי שוב
הלכת ואל עפר תשוב
איך ממשיכים הלאה
כשאתה שם למעלה
איך אגדל את אחיך
ללא החיוך שעל פניך
טרוד עייף מהצבא חזרת
אבל תמיד לחבק ולחייך ידעת
אתה כבר לא חוזר
ובעיניים נוצצות לנו מספר
חוויות וסיפורים
על נערים גיבורים
כבר לא תחזור מלא אבק
מאימונים שם במרחק
להם לא יהיה יותר אח גדול
אוהב, מקשיב, מוכן לכל
בעודך באיבּך נקטפת
מהוריך מולידך נלקחת
במה ממלאים את החור שנפער
איך חושבים עליך בזמן עבר