סקרנות מאוחרת

לשליטה שלך על האוויר
שנכנס לי לריאות 
כי כרגע
כל שאיפה ונשיפה
יוצרים בתוכי 
כוויות של געגוע

אז אני נזכרת בציפור הקטנה שיש לי בלב
משמיעה לעצמי את יגאל בשן עם הקול שמרקיד ומלטף אותי
ו....מוסיפה לי משהו שכתבתי לפני הרבה שנים

כשעצוב ומעט קר
ציפור הלב הקטנה
מצייצת בקול מוכר
את אותה המנגינה

יושבת לה שם בלב
מנסה בכל כוחה
להניס את הכאב
בציוץ מלא שמחה

וכך מתחיל השיר
לזרום לאט לכל הגוף
נוגע בכל עצב ושריר
מוציא חיוך חטוף

נושק לעצמות הלחיים
מטפס אל העיניים
כשהוא מאחורי האוזניים
נמשכות להן השפתיים

ואז כמטה קסם
כאילו נאמרה מילת קוד
כל גיד ועצם
מעצמם החלו לרקוד

אתה יכול לאפשר לי להתגעגע פחות? :)