לפני 7 שנים. 1 ביוני 2016 בשעה 12:31
השיר הזה מתנגן לי מהרגע שהגשת לי את השוט עם הנוזל החריף שלא ידעתי לזהות
הרחתי, ניסיתי להבין, באפלת הבית, מה הפעם אתה לי מוזג.
"הפרצוף שתעשי, אחרי הלגימה הראשונה, יבהיר לך מה את שותה" אמרת בחיוך.
לא טעית בהרבה, הפרצוף התעוות בלי לשאול את רשותי, כשהגשתי את הכוסית לחוש המישוש
הראשון שלי...ריח
אצלי חוש הריח תמיד ראשון; כך אני מבשלת, כך אני אופה, כך אני אוכלת
וכך גם אני אוהבת...
אתה אדון שלי מאפשר לי להגיד כל שעולה על ליבי וראשי,
מאפשר לי לעשות, לבקש דברים קטנים כגדולים,
אם לרגע נראה לי שאני חונקת אותך במילים, געגוע ורגש אתה צוחק עלי ומבקש עוד.
תודה על זה, אדון שלי, אתה מייצר בי את הצורך והרצון בלי לעשות הרבה,
רק בלהיות אתה, ללא שום משחקי מלוכה וגינוני אצילות למיניהם. אתה פשוט כזה.
אפילו ל- וויסקי שאתה משקה אותי מידי פעם, אני מתחילה להתרגל
טעם נרכש....{אמר לי חבר מכאן ואין לו מושג כמה הוא צודק}
ואני אוהבת לרכוש טעמים, כמוך, שעושים לי עונג שכזה.
מייצרים בי הרבה תשוקה ואהבה שמעיפה אותי הרבה מעבר למפגשים ולקשר,
אלא משפיעה לי על החיוך של היומיום.
