סקרנות מאוחרת

משהו שהיא אומרת, יותר הדרך בה היא אומרת את זה, גורם לי לצחוק
ואני מתגלגלת מצחוק. 
"איך זה שאת מלאת חיים ככה, אחרי מה שעברת?
היא אומרת לי
ואיך זה שעינייך והצחוק שלך כל כך שובבים?"
"את שובבה" היא קובעת.
ובשנייה,הפה ממשיך לדבר דברים ברומו של עולם,
אבל אני נזרקת למחשבות על האדון שלי שרחוק עכשיו
ואני "שובבה קטנה שלו" כך הוא כותב לי.

באינטימיות המפגשים המחמאות גדולות יותר,
הקולר הבלתי נראה, נוצץ יותר.
היד והשיניים על העורף מבהירים לי עד כמה
ה"שובבות" שלי טובה לו

אוףףףף
הגעגוע מזמן לא היה כל כך חריף מתוק

איך שהם רוקדים....