שהוא אוהב שאני שלו
אנחנו מגיעים, מאד נרגשים, תמיד.
הרכב נוסע על 120, אולי יותר, מי שם לב (בזהירות כמובן)
נכנסים בשער והם מתחבקים חיבוק מועך שכזה לשניות או דקות
אני ממתינה בשקט כאילו בסבלנות. הוא עובר אלי, סופסוף.
תמיד הפה קודם לגוף, השפתיים שלו נצמדות אלי והפה שלו מתחיל לטרוף ולבלוע ואז
הגופות נדבקים זה לזו, מתחככים, הידיים שלי מנסות להסגר עליו מצד אחד ומצד שני מנסות להרגיש את כולו... בעיה.
לוקחים אויר ונכנסים פנימה.
משהו נמזג לשתות, יין, וויסקי, וודקה, בירה וגם מים, קצת שיחה מתובלת במגע שמרגיש כמה אני מוכנה אליו ומתרגשת .
תמיד מתרגשת ואני כבר מזמן לא בת 16.
הוא לוחש לי; לכי לחדר לחכות לי.
אני מגיעה לחדר חשוך עם מיטה, לא מדליקה את האור.
מתפשטת ונשכבת על הגב, רגלי פשוקות, עדיף מקופלות,
כלבה קטנה שמחכה על הגב, לאדונה...
לפעמים אני יכולה להרגיש ולשמוע את הזנב שאין לי מתקשקש וטופח על המזרן מרוב שמחה.
כל פעם מבוכה מטפסת לי בגוף ואני מתפתלת להישאר בתנוחה שלו עד שיגיע.
מרגישה למטה ולמעלה בכל נשימה שלוקחת.
הוא מגיע - פותח את רוכסן מכנסיו וכעבור רגע הוא עמוק בתוכי, כולו עלי, עוטף אותי
ידו על צווארי, יורק {פעם, אם היו אומרים לי שאלקק את שפתי אחרי שירק לתוכי, לא הייתי מאמינה ואתו זה קורה}
מנשק, טורף;
"שלום כלבה קטנה שלי" הוא אומר
{לא בדיוק באלו המילים, כי אין מצב שבגבהים שאני מרחפת כשאנחנו במצבים הללו, אני אזכור כל אות ומילה}
"ככה את צריכה להגיד לי שלום, להראות לי כמה ואיך את הכלבה השובבה שלי, התגעגעה לקבל את פני.
זו הדרך שלי לומר לך ברוכה הבאה והשבה בכל פעם" :)
יש לו דרך משלו לומר שלום
לרכך, להביע את הגעגוע להפיג את הצורך הרגעי
הוא מתחיל עם הדובדבן, ממשיכים לטבוע בקצפת
ואז מתחיל הסשן,
