:)
פחד
זו אחת המילים שאני הכי לא אוהבת כי היא כלל לא מבטאת את המובן שלה עבורי
ואין לה בעצם תחליף בעיברית.
אחרי שיחה שהייתה לי באחד הערבים על המושג הזה ואחרי שיחת בוקר מאחד האנשים החשובים בחיי 😊
החלטתי להבהיר לעצמי ולאוּמה מה המילה פחד עבורי, מה פחד עושה לי.
ואני לא מדברת על הפחד הפיזי, שהרבה פעמים מגן עלינו
אני מדברת על התחושה הזו שיש לי כשאני הולכת לקראת משהו לא ידוע
כשאני נתקלת במשהו לא מוכר, משהו שמפתיע אותי ואין לי מושג מה עושים איתו
ובעיקר בעיקר זו תחושה שלי מול עצמי
כשאני מגלה על עצמי ובתוכי רגשות, תחושות, צרכים ומחשבות חדשות או ישנות שמתעצמות
אני נבהלת, או הנה מצאתי מילה נכונה יותר. יששש 💪🏻💪🏻
אני נבהלת מעצמי!!
נבהלת בעיקר מרגשות ותחושות לא מוכרות או כשהן פתאום מקבלות תפנית, מטלטלות אותי.
כשהן מגיעות בעוצמות שלא הייתי מוכנה להן.
כשמשהו מטלטל אותי וגורם לי להיבהל קצת מהמָה ומהעצמה של הרגשות, הצרכים והרצונות
אני יודעת שאני גדלה, שזה לא הקצה שיש לי עוד מה ללמוד ושיש עוד לאן ללכת.
יש עוד גבעה או הר לטפס עליה, איתם.
ואז אני נזכרת כמה אני אוהבת ללמוד ולהכיר ולהיפתח יותר ויותר באופן כללי אז בטח שבטח כשמדובר בי
ובו ובך.
וזהו רמז קטן עבורי שמזכיר לי מה שאני כבר יודעת:
שהחיים הם ספירלה וכל הזמן יש לאן לגדול, לצמוח, ללמוד, לחוות עוד, לאהוב יותר, לחשוק ביתר שאת, לצרוך דברים,
להזדקק ובאותה נשימה להעניק, לתת ולהיות נחשקת ואהובה.
לדעת שאני רצויה בגלל כל המכלול שאני, גם החלקים הללו שבהם אני כותבת ומספרת בלי סוף את הצורך שלי לראות אותו מתענג, מחייך וצוחק בזכותי או בגללי גם אם זה כי אני נראית כמו זברה בסוף הערב : ) )
אני כל כך אוהבת את השחרור הזה שאני מרשה לעצמי להסתכל לתוכי,
השחרור שהוא מאפשר לי מעצם הקבלה שלו {של שניהם בעצם} אותי ככה פשוטה נפש וגוף.
כמו בימים אלה למשל, אדון שלי
נכון שמילות המפתח שלך הן "לאט לאט, שובבה שלי" אבל אני לא רגילה ללכת כל כך לאט
ואתה בדרכך הייחודית, מצליח להאט בי קצב פעולות וחיים אבל מגביר ומאיץ את קצב הלמות הלב שלי
ואת פעימות הדם בגוף שלי.
שנתיים של התרגשות כמעט יומיומית ועוד היד נטויה.
שישמח לכולנו 💗💗💗
