הוא אומר לי
ההוא שוכב על הגב עיניו מכוסות.
אני מתיישבת עליו מחדירה את הזין היציב והמרוגש שלו לתוכי.
מפגש קצר, אפילו קצרצר שכולו סיפוק צורך.
צורך- מילה קטנה שנשמעת כלכך פיזית ויש בה כלכך הרבה מהנפש
זיון, יכול להיות צורך גם של הלב, של הנפש בהמיוחד כזה שנמצא בעולם הזה.
איכשהוא במשך השנים גדל בי הצורך בזיון אחר, מלא תשוקה, מלא עצמה, מלא שליטה של מישהו אחר.
שם במקום הזה אני רוצה להיות הכי קטנה שיש.
אני רוצה להרגיש הכל ולא להפעיל אפילו לשניה את הראש.
אני רוצה חוויה פיזית שתפצע לי את הנפש באהבה.
אני רוצה זיון שכל, פה, כוס או ישבן שיפרק כל פירור מחשבה שיכנס בי.
אני רוצה להיות ממוקדת בעונג שלו ושלו כדי שהגמירה שלי תמריא לשמיים.
כן אני צריכה אהבה, אבל כזו, שמגיעה בעצמות המטלטלות של הגוף, הן אלה שמנערות לי את הנפש
ומייצבות אותה.
אני משתנה ואני זקוקה לסוגים שונים של קרבה, סוגים שונים של אהבה.
וככל שאני חיה בעולם המקביל הזה שכאן 😄 אני יותר ויותר מבינה כמה אהבה כזו בדיוק כמו שהוא מעניק לי
ממוקדת, לפעמים במילים לפעמים במפגשים יכולה למלא אותי, יכולה לתת לי להרגיש קטנה, אבל הכי גדולה שיש.
וכמה אני אוהבת להיות גורה קטנה שכל חובתה זה לעשות לו טוב על הנשמה והגוף.
ככה בלי שום אחריות על הכתפיים שלי {שלא נדבר שלעשות לשניהם טוב זה עונג של אחריות :)) }
אז אני אוהבת את זה ככה וטוב לי עם החיים שלי ככה ואני לא פוגעת באף אחד כשאני כותבת עלי ככה
ולמי שלא נעים שלא יקרא ולא יגיע אלי לפרטי ויטיף לי, כי הסבלנות שלי, למרבה הפלא 😜 , שואפת לאפס כשמנסים להגיד לי איך נכון לי ואיך אני צריכה לחיות ומה מותר או אסור לי לכתוב ולהגיד קבל עם ועדת הכלוביסטים.
יש לי חדשות בשביל הפונים אלי בפרטי ללמד אותי על החיים
יש שני אנשים שאותם אני שואלת ולהם יש את הזכות והחובה 😄 לגבי מה שכתוב לי בבלוג זה בן זוגי והאדון שלי\שלנו
כיוון שאני כותבת גם עליהם רק להם יש זכות וטו וגם חובה לפעמים {כי מה לעשות הפה שלי לפעמים נוזל כמו השפתיים התחתונות שלי}
וכדי לסיים את התמונה המופלאה שחרטתי לי במוח מהמפגש האחרון:
אני ישובה על בן זוגי מכוסה העיניים, יורדת עולה כמו נדנדה, והוא חודר אלי מאחור, התחושה של מפגש שני האיברים הזקורים שלהם בתוכי
דרך העור הדק שבי שמפריד בין חור הישבן ופתח הכוס שלי מעיף אותי לגבהים מטריפים, מעצים בי רגשות וגניחות הכלבה הקטנה שלו שיוצאות ממני הן של עונג של הנפש והגוף רודף אחריה :)
לפני 6 שנים. 18 במרץ 2018 בשעה 11:49