Notas de amor

תביאי לי מדריכה שתלמד אותי איך לזוז כמו זונה.

את רק תשבי ותראי אותי מתרגל. 

אני נמצא במן תקופה של התבוננות...

זה מן מקום כזה שאתה מצד אחד צריך לשאול את עצמך את השאלות הקשות, ולהיות מספיק בוגר ואחראי כדי לספר לעצמך את האמת.

כי על מי אנחנו עובדים?

ופתאום ממלא אותי מן צורך למשמעות אמיתית - כלפי עצמי. 

וחשבתי.

אולי אני צריך להרשם לקורספיט או פאדל? אולי בכלל אני צריך לפסיכולוגית?

אבל זה בעיה, היא צריכה להבין את הקטע.. ולך תסביר לה את הקטע. 

לך תסביר לה שפתאום ממלא אותך צורך לשרת אישה כדי שתרגיש עליך עליונות....

ואתה מבסוט. מזה מבסוט... עומד לך. מתוח דום. יותר מבסוט מזה השתגענו. 

בקיצור... אולי פשוט אני צריך לשרת מישהי ואז זה יפתר... 

בא לי לא לחשוב. פשוט להתמסר. 

להתמסר לרצונות שלך ולשגעונות שלך. 

אני אתאים את עצמי אלייך. את רק צריכה לקחת את מה ששלך. 

היא אמרה לי לפני כמה ימים.... קאטלינה.

שפגעתי בה. שפגעתי בה מאוד. אמרתי לה שאני יודע.

אמרה שנורא כאב לה שלא האמנתי לה שהיא איבדה ילד. ילד שלנו. 

שנעלמתי....

עכשיו, אחרי 10 שנים בערך עזרתי אומץ ואמרתי לה שפחדתי. 

פחדתי שאני לא אצליך לספק אותה. את הצרכים שלה כאישה.

כל כך אהבתי להיות הזונה הקטנה שלה. להסתכל עליה מלמטה. 

לראות בעיניים שלה שהיא כל כך נהנית להוציא ממני את כל השדים. 

ואז בסוף לדאוג לי. להרים אותי. להגיד את הדבר הנכון. לחבק אותי. לפנק אותי. 

ברמה כן? אם כל הכבוד לכולן.

על הפינוקים שקאטלינה נתנה לי.... כבן אדם קודם כל לפני הכל צריך לעשות פוסט נוסף..

בקיצור, פחדתי. כי רציתי אותה רק לעצמי, אבל באותו זמן נהנתי יותר להיות הזונה שלה מהגבר שלה

לא. לא ממש יכולתי לסבול את המחשבה שהיא תהיי עם גבר אחר. 

גבר. אגואיסט... בקיצור.

בוא נראה איך היא תגיב. היא תמיד אומרת את הדבר הנכון.

מה יש ברגע הזה.

הרגע הזה שאני מרגיש שאני לא שווה לך.. שאת מעליי. שאני מתחתייך. לאו דווקא פיזית. אפילו פחות פיזית.. בעיקר מנטלית. בראש. ברגש. בזין.

מה יש בו שהוא כל כך מדליק? שאחרי שאני מרגיש שייך לך אני גם צריך להרגיש שאת מעליי.

הייתי צריך להשתין, הייתי על הקצה. 

יצאתי החוצה יחף. הכל רטוב. שלפתי אותו. עצמתי את העיניים ונתתי שתינה של החיים. נעצתי את הכפות רגליים חזק באדמה הרטובה...

באמצע הרמתי את הביצים עם התחתונים שככה ישתחרר הכל  והרגשתי שעוד שניה אני עף לחלל.

הולך להתקלח. 

איך אמר המשורר הישראלי אייל גולן,

כל היום אני אוכל שניצל... מידי פעם בא לי גלידה. (או משהו כזה אבל הבנתם את הפואנטה)

עכשיו תכלס? בואו, הוא צודק. ככה עובד המוח הגברי הדפוק. גם אם אייל גולן לא הכוס תה שלכן.ם יש בזה מן האמת.

אבל איפה הבעיה שלי?  הבעיה שלי היא שלא נמאס לי שמזיינים אותי.... 

אבל גם שולטת צריכה זין לא? 

מורכבות של נשלטים:)

נראה לי שהיא הרגישה אותי אתמול - קאטלינה. 

אתמול בערב שהייתי הכי בודד פתאום היא שלחה לי הודעה. פעם אחרונה שדיברתי איתה הייתה לפני שנה אולי יותר וגם זה היה קצר. 

מי זו קאטלינה? וואהו.....

קאטלינה זאת זאת שמה לי חזיה ותחתונים בלילה הראשון שנפגשנו באיזה תחנת רכבת באירופה. 

קאטלינה זאת זאת שעשתה לי אמבטיה, פדיקור ומניקור ואחרי זה שמה אותי בתנוחת עובר ודפקה לי את הצורה. אחרי זה סובבה אותי ואמרה שהיא לא צריכה אותי כרגע - רק את הזין שלי ואעדיף אשתוק. היא רכבה עליי אוחזת בצוואר שלי, לא נותנת לי לזוז. 

אחרי שגמרה עלי שוב ושוב חשוב היא נתנה לי נשיקה וחיבקה אותי חזק אמרה שהיא אוהבת אותי.

אז כן אתמול שהיא התקשרה במן פרץ של בדידות, פתאום היא עטפה אותי והרגשתי שוב בטוח.

שבת בלי הילדים. לא יודע, קשה לי להתרגל לזה למרות שרק בבוקר שמתי אותם במסגרות.

אני מתנחם בעובדה שמחר בבוקר אני לוקח אותם כי.. מה לעשות... היא לא באמת רוצה להיות איתם למרות שהיא לא תודה בזה. 

אבל עכשיו אני לבד. ואני מתלבט אם לסוע שלוש שעות צפונה להורים להרגיש נאהב או להיות גבר ולהתמודד עם הלבד. 

תכלס מה שבא לי זה שמישהי תחבק אותי תלטף אותי ותתן לי לבכות אצלה בידיים. 

אנחנו לא מתאהבים בבן אדם שמולנו. 

אנחנו מתאהבים בהרגשה שהבן אדם מולנו גורם לנו להרגיש.....

שוב, אנחנו לא מתאהבים במי שמולנו אלא במה שהוא או היא גורמים לנו להרגיש. 

ברגע שיש לנו זוגיות, יש הרגל שהאושר שלנו, כבר לא באחריות שלנו. תחשבו על זה, אנחנו בעצם פשוט זורקים את האחריות על האושר שלנו עצמינו.... על בן או בת הזוג. 

אנחנו לוקחים את כל החרא שלנו והטראומות שלנו וזורקים הכל על בת הזוג. 

לא תתקשרי? לא תעשי לי נעמי? לא תבואי? לא תצאי? לא תשתני לפי מה שמתאים לי? לא תעשי אותי מאושר????

אז למה בכלל אני איתך???

אנחנו לא מפסיקים לשגע את הבן זוג ולא מאפשרים לו פשוט להיות מי שהוא ומה שהוא...

כי בעצם אתם זוכרים? אנחנו לא מתאהבים בבן או בת הזוג, אנחנו מתאהבים במה שהם גורמים לנו להרגיש....

אבל אם רק נבין, שאף אחד או אף אחת לא חייבים לנו כלום ושום דבר. שלאף אחד אין שום מחוייבות כלפינו, ואין לנו את הזכות לבקש כלום....

מתי שנבין את זה... יהיה לנו זוגיות וחיים יותר בריאים ושלוים.

ועל האושר שלנו?  רק אנחנו אחראים. לא הבני זוג שלנו.