|
|
|
אולי את תשכחי אותי ואולי אני אשכח אותך
אבל הפעם למדתי שלא חייבים לשקר
בגלל אותה הבטחה חייתי, אבל עכשיו הבנתי שאני לא חייב להמשיך להאמין בך.
למרות שכל פעם אני נופל בזה מחדש הבנתי שכבר באמת לא נשאר בינינו כלום.
ואם אני בוכה, זה לא בגלל שהלב מתגעגע. זה בגלל שלידך למדתי מזה להיות לבד.
לא רוצה בפיתה. נמאס לי.
אבל לא רוצה גם שיעמיסו לי על הצלחת מנה לקרנפים. למה אני עם התסביך שואה של סבא חייב לסיים את כל הצלחת.
ראבק תנו לי לשלם 50 שקלים ושימו לי חצי מהכמות. מספיק לי.
אם אתה בלופ, אתה לא מודע שאתה בלופ.
אז מי בעצם קובע שאתה בלופ?
בעצם הרגע הזה שאתה מבין שאתה בלופ ולוקח עליו אחריות זאת ההתחלה של היציאה מהלופ.
אז הלופ הוא בדיעבד?
אם היית בלופ או שתיים, בשלישי תדע לזהות את אותה נקודה שאתה כבר עמוק בתוך בלופ.
מודעות עצמית אולי? קצת. קשור לגיל? נסיון? אוליי זה בייסיק? כאילו מי לא היה בלופ פעם פעמיים.
אז זהו, עזבתי את הבית. האמת שאני מרגיש משוחרר.
בדיעבד אתם חכם, עובר על הההיסטוריה ומרגיש מטומטם.
מדהים כמה אפשר להיות בזוגיות, אבל להרגיש לבד
זה היה כתוב שם על הקיר
אבל רצית ילדים. בית במושב. כלב, חתול, תרנגולות וארנבים.
עכשיו צריך לשחרר את הכל ולהתרכז בזמן שלך עם הילדים.
אולי בהרבה דברים אני בינוני אולי אפילו פחות
אבל בלהיות אבא אני בטוח שאני ממש טוב
אז עכשיו אפשר קצת לקחת זמן לבד
לחפש את עצמך במן תהום שעכשיו נפערה
להתרגש מהעתיד, מהשלמת הפערים ולחזור לעניינים
יצא לי הרבה לנתח את המערכות יחסים
היום אני בטוח שזה לא יעבוד רק על זיונים.
כלומר, תלוי מי מזיין את מי
כי בפעם הבאה לא יעבוד - אם היא לא תחדור לי לנפש עמוק
תעטוף אותי מפנים
תאפשר לי להגיש לה את הלב ואת כל הפחדים
לעמוד מולה חשוף שהיא יודעת הכל
מקבלת, מאפשרת, מדוייקת.
פשוט יודעת מה נכון.
ואז אתה שואל את עצמך, איזה מן גבר אתה?
שאתה רוצה להוריד את כל המסכות והפחדים....
המבט הזה שחודר ואתה חושב למאית השניה לשקר ואז מבין שאין לך מוצא אז אתה חייב להתמסר.
והוא פוגע המבט הזה, ישר בנקודה. ואז הן יורדות, כל המסיכות.
אתה מרגיש אבוד. הנשמה התפשטה. היא רואה לך. רואה את כל התמונה.
ואז אין לך הרי באמת ברירה. זה הכוח שלה, היא עושה את זה פשוט. עמוק בפנים כבר מסרת לה את זכות הבחירה.
ואז היא לוקחת את אותה זכות בחירה ועכשיו אתה רגוע, נעים לך בנשמה.
האם יש קשר לטיפול פסיכולוגי ליחסי שליטה?
לא יודע, אבל תמיד שאני בטיפול משהו בזה שהיא מובילה אותי לנבכי נפשי גורם לי לסוג של הערצה אליה.
אולי אני צריך לפתוח לה את זה? המממ
אולי תעשי בשבילי משהו נחמד?
שימי לי קעקוע של לב על התחת עם השם שלך ליד.
זה היה בנאפולי, ישבנו בנמל. אספרסו ארוך. ואפילו עדיין היה לי שיער.
הבן אדם שאל אותי מה אני רוצה מהחיים.
זאת חתיכת שאלה לבחור צעיר בשנות ה20
אני כמובן לא התבלבלתי וישר יריתי. אני רוצה לעשות כסף, בכל דרך והרבה.
אמר לי הבן אדם, בוא שמע עצה מאדם מבוגר
שתבין, הוא אמר..
מה שאתה רוצה זה נחת, peace of mind. זה היה באנגלית. כסף לבד, זה ממש לא החיים. אבל בנחת יהיה לך מהכל ודיי מספיק.
ביטלתי אותו בחיוך ולא הקשבתי בכלל. רציתי להיות כמוהו עם מרצדס, מזומן וכבוד מכל אחד.
היום אחרי גיל 40 שאני גם אבא לילדים. אני כבר מבין למה הוא התכוון. מניח שזה משהו שלומדים אחרי שעוברים כמה דברים.
התחלתי כבר מזמן לרדוף אחרי ה peace of mind. מי יודע אולי יום אחד אצליח. אני בטוח שאני בדרך לשם, בלי מרצדס, מזומן וכבוד מאנשים מזויפים.
לאחרונה ראיתי את השאלה.
האמת לא יודע, אני רק זוכר שבגיל 13 כבר משכתי לאיזה ילדה בשיער. לא, זה לא היה כי הייתי ילד מטומטם. אולי גם אבל זה לא המקרה.
אני ממש זוכר את הכמיהה לסטירה.... זאת הייתה הסיבה.
אם זה היה צעיר מידי, אני לא יודע. אבל בגיל 16 כבר ביקשתי מאחרת לצבוט לי בפטימה.
מאז כבר קיבלתי את הרצון בהכנעה.
עדי זריפי. כן לאחרונה עדי זריפי מעמידה לי את הזין.
לא יודע אם זה הלוק או המעמד. אבל הוא עומד לי עליה חזקקקקק
