ערב טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

צבע החיים

אדום, לא אפור, לא שחור לבן, אדום בגוונים של ורוד, כמו ישבן מושלם שמופלק
לפני 9 שנים. 29 בינואר 2015 בשעה 21:08

נכון?

בטח נכון!

אני עונה לעצמי לשאלה

״האם באמת שהגיע הזמן לעשות איתה משהו אפל?״

 

עד היום ובגלל אילוצים לא יצא לי חשוף בפניה את הצד הזה שבי

כי רצינו להתחיל ברגיל כמו זוג מהמדף של הקומדיות הרומנטיות ולא מהחדר האחורי עם הוילון חרוזים

 

ולא שיש לי תלונות, ממש לא

החיים לצידה נפלאים

והנה עבר כבר חודש

והיא מקסימה, מתוקה, סקסית, חכמה, מצחיקה ומושלמת כל יום יותר מתמיד

 

והכל כיף איתה

היא מבינה אותי וחושבת כמוני

ויודעת דברים שאני נדהם כי חשבתי שרק אני יודע

והיא נהנית מדברים שלא חשבתי שנשים אוהבות

והיא טובה אליי ומפנקת

והיא יודעת לקבל אותי

והיא גם חמודה ילדותית לפעמים ומתפנקת

 

ועכשיו כשאני מוצא זמן לכתוב והיא שרועה על גופי ובידיה מלטפת את זה שמרחיב וחוצב בתוכה אני חושב שבאמת הגיע הזמן

אבל אסור לגלות לה את מה שמצפה לה

היא הרגישה רק קצת חבלים וקצת קצוות חדים של רצועות עור

ועוד קצת היא תרגיש עוד

 

נכון שהמתיקות בנינו כבר מתקרבת לסוכרת?

נכון!

 

אבל זה בא בטבעיות שכזו 

טבעיות שלא ממש מוכרת

 

להרגיש את האימהות שבה ואת הדאגה שבה, ועכשיו היא מטפלת בי ומעניקה לי משהו שהיה מאוד זר בשבילי

 

וכשהיא ישנה לצידי ובאינסטינקט אני מושך אותה אליי ומבין שפתאום ההרגל של להיות לבד השתנה, זה כל כך חדש ומרגיש נפלא

 

חלאס עם המתיקות, מפחד שזה ירתיע אותה.

מחכה שאהייה בריא ואני אוציא מעצמי את מה שנינו לדעתי זקוקים לו, קצת חושך,

קצת אפלה וכאב

 

ובכל זאת הידיים לא מפסיקות לחרוש את גופה המושלם, חלקה ורכה

ואותן ידיים רוצות למשוך ולהכאיב

וזה יוצר חילוקי דעות בן האצבעות

ואז הן מתאגרפות על הגוף הזה

והיא גונחת

פאק איך אני אוהב שהיא גונחת

מתפתלת וגונחת

מנגנת לי ושרה לי בגרונה ובכאבה

 

הקטנה הזו שכבר חודש אני שבוי בא

שבוי בתוכה

ואין חבלים

אין סורגים

אין אפילו דלת

יש רק רגשות שקושרות אותה אליי

ואותי איתה

 

אז... מכל המחשבות האלו  עליה

עלייך

עלינו

מה שבעצם אני מנסה להגיד בזמן שאת הורסת לי את הריכוז עם הפה שלך זה...

זה.... 

פאק הורסת את הריכוז

תודה 

תודה על החודש הנפלא הזה

תודה שאת כל כך מושלמת ומדהימה

תודה שבחרת בי כמו שאני בחרתי בך

תודה שהשלמת לי את העולם

והפכת את הכל למושלם

מזל טוב לשנינו אהובה

חיים שלי

עד אין סוף

 

לפני 9 שנים. 28 בינואר 2015 בשעה 22:57

אחרי שבוע קשה של המון עבודה וחוסר שעות שינה

הגוף שלי החליט שנמאס לו ולכן שפעת

 

אז מה היה לנו בשבוע שעבר?

המון קרה בנינו

ואני מאמין שיש מי שקורא את הבלוג הנפלא שלה

אז אין ממש צורך שאפרט את המעשים וריקודים שלנו

אבל יש דברים שכן חשובים

ואלו הדברים שמסבירים כיצד היא נתפסת  בעיני

ונכון שאני לא מסתיר כלום, בטח לא ממנה

אבל לפעמים יש צורך להבהיר דברים

כמו....

 

כמה זה מדהיים לראות איך היא לאט לאט מורידה את החומות שלה

ואיך שעכשיו היא יותר מעניקה ומחבקת והרבה הרבה יותר מפנקת ומתפנקת

הצורך שלה במגע מדהים אותי וכשאנחנו עומדים במרפסת ומעשנים סיגריה של בוקר צהריים וערב

היא מסתובבת עם הגב אליי ונצמדת, מבקשת מגע, ולוקחת את מה ששלה

 

וכשאנחנו תחת השמיכה, עושים את מה שאנחנו עושים יותר טוב מכולם

פתאום היא יוצאת לחופשי, יותר חשופה, פחות ביישנית

חושפת בקול גדול את זו שבתוכה, את הזונה שבה

והיא ממושכת וסקסית, מתנוענעת לצלילים שרק היא שומעת

שרה בגיחותיה, ומפנקת בצעקותיה

מערבבת ומתערבבת במי שאני ובמי שהיא

 

ועוד יום עובר, ואנחנו אמרנו שצריך קצת להתרחק

אז למרות ששנינו לא באמת רוצים אבל באמת כנראה צריכים

אז אנחנו לוקחים קצת מרחק.

מתגעגעים המון.

וכמובן שזה מתקצר עם כל מיני תירוצים כאלו ואחרים.

ושוב יחד. חיים.

 

מפליא כמה שהיפייפיה הזו ששוכבת וישנה לצידי כרגע ממכרת

מפליא איך אפשר לראות באישה כזו שאני רק נפגשתי איתה לפני חודש בדיוק בעוד 23 שעות

איך אפשר לראות בה עתיד שלם

וזה לא מפחיד

ואין חששות

יש רק אושר ושלווה

והמון המון רגשות

 

אז מצטער שאני חולה דווקא עכשיו

ומקווה המון שמחר נחגוג בלי שאני אתעלף

ורק רוצה להגיד לה שהיא נפלאה

הבנת?

את נפלאה

את מקסימה

את סקסית

את יפייפיה

את חכמה

את הסיבה

הסיבה ששווה היה להילחם בכל המכשולים בחיים ולמצוא אותך

ורק אם זה היה בשביל להביט בך עכשיו כשאת ישנה

ולחבקך. ולגעת. ולנשק. אבל אסור כי אני חולה.

שיט.

 

לילה טוב אהבה שלי. חיים. חום. אושר.

את.

לפני 9 שנים. 24 בינואר 2015 בשעה 3:57

באסה לעבוד בשישי

אבל כמו בכל דבר צריך גם בזה למצוא את הצד החיובי

אז הפכנו את זה ליום טיול

קמתי מוקדם עשיתי קניות ואספתי כביסה

נכנסנו לאוטו ונסענו

כל הדרך את נמצאת בראייה המרחבית שלי

ממוקד בך ובכביש

בך ובאודם הזנותי אדום שלך

עוד דבר קטן שלא האמנתי שישפיע עליי

וזה מצטרף למיליוני פרטים קטנים שעושים אותך ומושכים אותי

כל הדרך אני חושב על השבוע שעבר וכיצד הוא התחיל

באותה שאלה ״האם אנחנו מבלים יותר מידיי יחד?״

אז הסכמנו שוב שבמשך השבוע לא נתראה ונעבוד

וכמובן שזה לא החזיק והתחננת

אז באתי, באתי לעירך, לביתך, לחדרך, לתוכך

וכבר באותו ערב שוב יחד במיטה מתערבבים

 

מעניין איך את מוציאה ממני כזה יצר מיני

הכימיה הזאת שלנו מטריפה

ותוסיפי לזה את העובדה שאת סקסית בטירוף

עם חזה עסיסי ותחת נפלא

ותסלחי על זה אבל יש לך כוס כמו של ילדה בת 14

צר שזה נפלא

וריח, וטעם, ומגע, וקולות, וגניחות, וצרחות, ומוצצת, וגומרת

אז בעצם אין פלא

 

וככה אנחנו נוסעים

ויש פצצה של מזג אויר

והגענו ללקוח שלי

והלכנו לאכול פנקייק אחכ

אכלתי סלט כמו איזה... עם קוקיות

ומשם למשפחה שלך כי רצית והם אחלה אז בכיף

והביתה

ויש לי מלא עבודה להספיק

אבל איך אפשר להפסיק מלהיות איתך במיטה

להיות איתך בתוכך

להיות חלק ממך

פאק אני חולה מין בגללך

חחח ועכשיו הכל כואב לך

ונשפכת במיטה ואת כבר ישנה

ולי, לי יש חיוך שטני בן זונה

כי מחר (היום בעצם) אני אשתמש שוב בכאבים שלך להנאתי

ושנינו יודעים שאת אוהבת ונהנית אז תצרחי

תצעקי

בשבילי

שלי.

לפני 9 שנים. 19 בינואר 2015 בשעה 21:40

יש כל כך הרבה לכתוב על הימים האחרונים

היינו ביחד וקרו המון המון דברים

הסתכלתי בך וצפיתי וראיתי ושמעתי והקשבתי והרחתי וטעמתי ונגעתי

הכי קל יהיה לכתוב עכשיו על הבוקר האחרון

להתעורר לצידך עם עורך החשוף קורא לי

וידיי חורשות ונוגעות, מלטפות ומושכות,

לא רוצות לעצור עד שכואב אח"כ שעות, ממש מחלת פרקים

והעור הזה שלך חם ורך, וכל כך חלק שזה משגע

את מתגרה לי בזקפת הבוקר כאילו במקרה את נוגעת

טיזרית כמו שאני כל כך אוהב, אותך

במשיכת שיער מוריד אותך למקומך

שתתאחדי עם הקושי שלי, עם הכלי שהולך לחפור ולחצוב בך, אותך

אני מביט בך כשאת שם, שולחת מבטים חטופים לתוך עיניי ונשמתי

יודעת בדיוק איך ומה אני אוהב בלי שאגיד מילה, חוץ מידיי פעם איזו משיכה

הידיים שלי מושכות בך שוב, חולשות על קימורי גופך, מפסקות את הבשר

מגיעות עד הסוף, עד הרטיבות האינסופית שלך

כאן זה נגמר, מכאן אנחנו כבר לא שניים אלה גוש בשר

חם ורוטט, שמעורבב ומאוחד לאחד.

אבל לא על זה אני רוצה לכתוב

ממש לא

בערב שלפני התיישבנו לעבוד

את בשלך ואני בשלי

ונתקע לי שיר

אז מה עושים... שומעים אותו שוב

כשהוא נגמר ניגנת שיר שאת אוהבת

וכשהוא נגמר

קיבלתי הצצה אדירה לנפש העמוקה שלך

ניגנת עוד שיר

ומילותיו אולי נסתרות במשהו שנשמע מודרני ורגיל

אבל אלו היו מילים עמוקות ומשמעותיות, בעיקר לך

והקשבתי, טוב טוב, לכל מילה, לכל משמעות

וברור שהאזנתי לו שוב מאז

וכל מה שזה עושה לי זה רצון להגיד ולהסביר לך משהו קטן עליי

על המשמעות שלי ועל האופי שלי

סוג של דפיקות שאני נלחם בה בתקופה האחרונה

 

לאט לאט יקירתי את תסירי את החומות שלך

תסירי את הגבולות והמגננות שלך

והאופי הזה שמפחיד אותי יכול לצאת ולכבוש את הממלכה הזאת שבך

ואני לא אשחרר, אחזיק בך בכל הכח

 

ואני לא רוצה להיות האדם שמחזיק בכל הכח

אני רוצה להיות האדם שעומד לצידך בדרך

זה שדוחף אותך כשיש עליות

זה שמחזיק בך במורדות

 

ויותר מכל אני רוצה שתדעי שאת איתי לא כי את טובה מספיק

אלה כי את מדהימה ומושלמת

ואת יותר מטובה, יותר ממני

את חלום שלפעמים אני לא מאמין בו

את אור וחום שלפעמים אני לא מאמין שמגיע לי

את החיבוק החם בלילות הקרים של חיי

את הכח שמעניק לי את הרצון להמשיך הלאה ולהיות טוב יותר

מגיע לך את כל מה שאני יכול לתת והרבה יותר מכך

מגיע לך שיאהבו אותך ללא מחיר וללא עלות

מגיע לך אושר כי את גורמת אושר

רק במבט אחד שלך וכל העולם נראה יפה יותר וטוב יותר

בחיוך אחד שלך וכל הקשיים והמרדפים המיותרים נשכחים

 

אז תדעי חיים שלי שלמרות כל המיתוסים על העולם הזה

עולם השליטה

אנחנו יחד שווים

יחד שלמים

יחד מושלמים

יחד חולמים

יחד מגשימים

אני בשבילך כמו שאת בשבילי אני מקווה ומאמין

ואת יותר מכל מה שאת חושבת

הרבה יותר

ואני מצפה ומחכה בסבלנות שתראי את מה שאני רואה בך

מושלמת.

 

 

לפני 9 שנים. 17 בינואר 2015 בשעה 21:27

יוצאנו לסטנד אפ

ופתאום ראיתי שהעורך הרס לי את הפאנץ בפוסט הקודם

אז עכשיו בזמן שהיא יושבת לצידי חייכנית מסתכלת באייפון שלה

ואני אחרי שכבר שעה מביט בה ומתעצבן שכל האודם והאיפור שלה מהווה עכשיו מחסום

וכל מה שאני רוצה זה למרוח לה את הכל עם שפתיים וידיים, רוק ודמעות

 

ומסכנה, עייפה

הערתי אותה בשביל שנצא

והיא למרות כל המושלמות שלה התעקשה לעמוד מול המראה ולהיות יותר יפה ממה שכבר ניתן לדמיין

ואני מבין שזה גורם לה להרגיש טוב עם עצמה

ולי, לי זה מנפח את האימא של האגו

אולי אני נראה בסדר

לא חתיך, אבל גבר

וללכת איתה ברחוב שלובים זה הנאה בפני עצמה

להתגאות בפרס הזה

מושלמת

 

שייגמר המחזור הזה אני כבר אקרע אותך

לפני 9 שנים. 17 בינואר 2015 בשעה 18:32

ואני כבר חשבתי שהרוב ברור

אבל כל הרצונות שהכרתי נמוגים למבט עיניה המחייכות

ובתור אדם מבוגר שמתמודד עם משאות החיים ועם המשקל הרב של ההישרדות היומיומית

ברגע אחד להבין שהכל נעלם והמשקל הזה הוסר מכתפיי במגע ידייה העדינות

זה כל כך לא מובן ומורכב

אני עובד כי צריך ולא כי אני רוצה ולמרות שזו העבודה הכי טובה שהייתה לי בחיי

והיא מעניקה לי סיפוק והנאה

עדיין זה משקל שהייתי שמח להיפטר ממנו

 

תמיד חלמתי לעזוב את העולם החומרני הזה ולעבור למקום שאין חובות שהן לא באחריותי

לגור בביקתה קטנה בלב השממה

לעבוד בשיפור חיי, בחימום הבית הקר, בהאכלת משפחתי הקטנה כשתבוא

לפנק ולאהוב לספק ולקיים

להיות אחראי לגורלי

אבל זה עדיין רחוק

משאלת הלב הזו רחוקה וקשה להשגה

או שבעצם קלה ופשוט דורשת אומץ ותעוזה

 

התמונה החלומית הזו השתנתה לא פעם

ורק כי הדמות שניצבת לצידי במסע הזה התחלפה

ותמיד היא הייתה מטושטשת ולא ברורה

ועכשיו היא ברורה יותר מתמיד

כי אני ברור לעצמי יותר מתמיד

 

אבל תמיד יהיו שאלות חדשות שזקוקות למענה

דברים חדשים שלא ברורים כמו האם זו היא שתעמוד לצידי

וככל שהביקורתיות שלי בוחנת אותך גם כשאת איתי וגם בחסרונך

התמונה מתבהרת ומובנת

ואת מתבהרת ומובנת לי

ובנתיים עיניי רואות בך דבר חדש שלא ציפיתי לראות

מושלמות שלא הכרתי, השלמה ואיזון

 

את החום שבמגע מסלק את הקור מעורי

את הקור שבליטוף מרגיע את גופי

את האור שמעורר אותי בכל בוקר מחדש

את השלווה שמעניקה לי שינה ארוכה ועמוקה בלילות הרועשים

 

ושנינו יודעים זאת אך מפחדים לקוות יותר מידיי

מפחדים להתאכזב מהציפיות הגדולות שאנחנו רואים אחד בשניה

וככל.....

בן זונה העורך הזה מחק את ההמשך

עכשיו לך תשחזר

 

קיצורו זה היה משו כמו...

תעזבו נעשה מחדש אחכ

לפני 9 שנים. 16 בינואר 2015 בשעה 15:39

מאושר

ונכון זה חדש וקצת לא מובן

אבל מתמודדים

ויש יתרונות ואפילו חסרון קטן וחסר משמעות

כשאני מאושר אני כותב (יתרון)

כשאני מאושר זה כי אני איתה (יתרון)

כשאני איתה לא יוצא לי לכתוב לה (חסרון חסר משמעות)

אבל מחר

אולי

כי זה חשוב לכתוב לה

שבת שלום

ונפלאה ומתוקה

וחמימה

 

לפני 9 שנים. 12 בינואר 2015 בשעה 20:24

יום יום אני מטייל בכל הארץ

מעיר לעיר מבית לבית

זו העבודה שלי ואני אוהב ונהנה ממנה

ולא משנה איפה, אני תמיד מוצא חניה מצויינת

וגם כשאין אז אני עושה סיבוב ובחזור אני מוצא מקום שהתפנה

ובדר"כ מול הכניסה

 

מאז ומעולם סבלנות הייתה התכונה הכי טובה שלי

תמיד הייתי יכול לשבת בסבלנות ולחכות לתורי או למקום חניה שיתפנה

גם אם זה נראה משעמם הצפיה באנשים זרים תמיד סקרנה אותי

ואפשר ללמוד מזה המון בעיקר בהתנהגות שלהם כשהם חושבים שאף אחד לא צופה

והיום שכבר השקעתי כספים וזמן בללמוד שפת גוף והבעות פנים, זה בכלל מעניין לצפות בתקשורת הבילתי מדוברת

 

לפני כחצי שנה לערך במהלך הטיפול שאני עובר הבנתי שאם אני אתנהג בשיטתיות הזאת בכל מצב זה מאוד ישתלם לי

גם בריאותית אני אהיה רגוע יותר וגם ביחסי אנוש אני אהיה טוב יותר, ולא שאני מחפש את אישור החברה

ממש לא, אין עוף מוזר כמוני ובעיקר שאין לי שום חסמים על הפה

אבל עדיין זו הפרנסה שלי ושווה להשקיע

 

זה עבד לא רע, אני חושב שהצלחתי לשנות את התבנית הישראלית הזאת של חוסר סבלנות

כשאין מקום פנוי עושים עוד סיבוב וממתינים שיתפנה, מה יותר פשוט מזה?

יש לחץ בעבודה אז תמתין וזה יעבור כי בתכלס אין ממה להילחץ

זו רק עבודה

וזה רק התור בסופר

וזה רק התור במשרד הפנים

ואז מה עם מישהו נדחף, שיהיה בריא ושיפול בחוץ וינקע את הקרסול

 

המעניין הוא שזה גם עובד לצד השני

אני מפנה מקום ומחכה שהוא יתמלא כמו שצריך

 

אז חצי שנה המקום הזה היה פנוי

מידי פעם רכב חולף היה חונה שם למספר שעות או ימים

אבל לא משהו קבוע ובטח לא משהו שעמד בסטנדרטים שלי

והצטבר שם לכלוך וכתמים של חוסר אמון וחוסר בטחון

ועלו שאלות מעצבנות כמו מה אם המקום הזה ישאר ריק לנצח?

מה אם אף אחת לא תמלא אותו בחום בשלווה במגע במבטים ובחיוכים?

 

אז הסבלנות באמת השתלמה

ולא וויתרתי לעצמי ובעיקר לא התפשרתי על הסטנדרטים שלי או על הקריטריונים שלי

 

היא נכנסה לחיי עם החיוך המדהים שלה

עם הרוח חיים המקפיצה שלה

מעניקה ומפיצה אנרגיות לכל מקום שבסביבתה

היא מחייכת וצוחקת כמו ילדה

חושבת כותבת ומדברת כאישה בוגרת ומשכילה

אוהבת מלטפת ומפנקת כמלאך

מריחה כמו פריחה

טעימה כנקטר

מענגת

ומזדיינת כמו שפחה (זו מחמאה)

מושלמת

 

המקום הזה מעולם לא היה תפוס כמו שהוא עכשיו שלה

וכתובתו נשמתי

 

לפני 9 שנים. 11 בינואר 2015 בשעה 23:45

עייף אך מרוצה מאוד

זה היה סופש יעיל

אחרי שהיא הפתיעה אותי כמתוכנן בהשקמה מתוקה עם התכרבלות בלילה קר מאוד

קמנו בבוקר שבת בסביבות 13:00 נסענו לאכול ארוחת בוקר ממש לא מדהימה בנאפיס

קיבלנו מלצר עם אלצהיימר ששכח להביא מלח והביא לי זירו במקום דיאט

לפחות את הביקורת הבונה שלי הוא קיבל עם הטיפ הלא מלהיב בכלל

 

אחכ ללא בחירה ממש היא הכירה את המשפחה

כמעט ומתה מביישנות

מסכנה

 

ואז סוף סוף אחרי ימים ללא אוכל וקומקום מקולקל עשינו קניות

אז יש קומקום שמפסיק לבד כי הקודם לא היה בזין שלו לעצור את הרתיחה

 

בישלתי לה, היא מאוד אהבה, זו כבר פעם שלישית שהיא נהנית מאוד מהבישולים שלי

כמה שזה מספק לדעת שמשהו שאני יצרתי גורם לה סיפוק

מחוקים מהסופש הלכנו לישון

ד"א הסרט החדש משחק החיקוי מצוין

 

לקום בבוקר עם הטלפונים שלא נגמרים

היא לא ממש התעוררה בצלצולים הראשונים

ושכבר חזרתי למיטה כי קיוותי שהטלפון לא יצלצל שוב אז כמובן שהוא הוכיח לי שטעיתי

והמסכנה התעוררה, עייפה לא פחות ממני אבל מלאה בריחות המתוקים שלה

שיער בריחות אביביים ועור חלק כמו משי וחם כמו תנור, אני מקרר והיא תנור

והידיים לא מפסיקות לגעת בה, כל כך ממכר לעסות אותה למשוך ולחרוש

לחדור ולכתוש, למשוך ונשוך

 

להימרח ולהתערבב בריחות שלך ושלי

להתנגב בעור החלק שלה

לשקוע בריח הזה שחסר כשהיא לא כאן

אבל עכשיו

כבר במיטה

ומתחת לשמיכה הריח הזה עדיין מחכה לי

מפנק מאוד

שבוע טוב לכולם

לפני 9 שנים. 9 בינואר 2015 בשעה 16:05

יש לי מטפלת

אחלה מטפלת (פסיכולוגית)

הכל התחיל כשהתגרשתי

זה היה תהליך מאוד כואב וקשה

במהלך כל הסיפור הזה גרושתי העלתה המון נקודות ותלונות על ההתנהגות שלי וזה היה מאוד לא נעים לשמוע אז החלטתי לשפר את עצמי ולטפל במקור הבעיה

בי

 

זה אחלה דבר

התהליך הזה באמת הפך אותי לאדם טוב יותר

ומעבר לכך סוף סוף אני מבין מי אני באמת וכיצד להקשיב לרגשות שלי ולמחשבות הפנימיות שלי

לדעת למה ומאיפה מגיעות כל מיני תגובות שלי בעיקר כשאני בזוגיות

 

אני לא חושב שכולם דפוקים כמוני

ממש לא

החיים שלי היו מורכבים בצורה שלא ניתן לדמיין

אפילו המטפלת הייתה בהלם

ככה שבתחרות "מי יותר דפוק" אני בהחלט מנצח

אבל בכל זאת אני כן חושב שזה משהו שכל אחד צריך

בעיקר עם אשת מקצוע מדהימה כמו שלי

מישהי שהעניקה לי את המפה העצמית לנפש שלי

 

כל הזמן הזה אני מקבל תובנות חדשות לגביי עצמי וזה יוצר בי חוסר שקט

אני כל הזמן מנתח את עצמי ומבקר את עצמי

ולמרות שמאז ומעולם הייתי אדם מאוד ביקורתי, מעולם לא יצא לי להפנות את הביקורת הזו כלפי פנים בצורה כזו איכותית

וזו הפכה להיות הנאה לבקר את הפאקים האישיים האלה בכדי לתקנם

אבל לפעמים ובעיקר ששקט לי וכשאני לבד זה הופך לביקורת שלילית ומכאיבה

זה יוצר דיכאונות וחוסר שקט

זה גורם לי לא לרצות לקום מהמיטה בבוקר ולא לעשות כלום

ממש כלום

 

בשבועיים האחרון, כמעט שבועיים ליתר דיוק הרעש הלבן הזה נעלם

אני גיליתי שסוף סוף אני מתנהג כמו שאני רוצה, כמו שתמיד רציתי

כמוני

אני עושה כרצוני וזה גורם לי המון אושר

 

האם זה במקרה?

האם זה מקרי שאני איתה כמעט שבועיים

ממש לא

היא מעניקה לי כזו שלווה וכזה אושר שזה לא ייאמן

אני מתנהג בצורה אגואיסטית גם כשאני איתה

וזה מסונכן בצורה נפלאה עם הרצונות והצרכים שלה

רק בכדי להבהיר - אוגואיזם יכול להיות גם לפנק את הצד השני

אני סוף סוף מבשל המון כמו שאני אוהב וזה בשבילה

עשיתי מלא קניות לבית בזכותה

אני כבר לא ישן כמו חוראני על מיטה ללא מצעים כי אני עצלן ללכת למכבסה

הבית שלי מריח ממנה וזה נפלא

אני מחייך ללא הפסקה, מקשיב למוזיקה כמו שבעבר עשיתי והפסקתי כי זה דיכא אותי

אני נוהג בזהירות כביש ולא כמו נהג פורמולה למענה

אני סוף סוף עצמי

בזכותה

 

והשקט והשלווה והאושר שיש בתוכי הוא כי אני איתה

איתך

שלך

שלה

 

ואני השולט כאן חחחחחח