נכון?
בטח נכון!
אני עונה לעצמי לשאלה
״האם באמת שהגיע הזמן לעשות איתה משהו אפל?״
עד היום ובגלל אילוצים לא יצא לי חשוף בפניה את הצד הזה שבי
כי רצינו להתחיל ברגיל כמו זוג מהמדף של הקומדיות הרומנטיות ולא מהחדר האחורי עם הוילון חרוזים
ולא שיש לי תלונות, ממש לא
החיים לצידה נפלאים
והנה עבר כבר חודש
והיא מקסימה, מתוקה, סקסית, חכמה, מצחיקה ומושלמת כל יום יותר מתמיד
והכל כיף איתה
היא מבינה אותי וחושבת כמוני
ויודעת דברים שאני נדהם כי חשבתי שרק אני יודע
והיא נהנית מדברים שלא חשבתי שנשים אוהבות
והיא טובה אליי ומפנקת
והיא יודעת לקבל אותי
והיא גם חמודה ילדותית לפעמים ומתפנקת
ועכשיו כשאני מוצא זמן לכתוב והיא שרועה על גופי ובידיה מלטפת את זה שמרחיב וחוצב בתוכה אני חושב שבאמת הגיע הזמן
אבל אסור לגלות לה את מה שמצפה לה
היא הרגישה רק קצת חבלים וקצת קצוות חדים של רצועות עור
ועוד קצת היא תרגיש עוד
נכון שהמתיקות בנינו כבר מתקרבת לסוכרת?
נכון!
אבל זה בא בטבעיות שכזו
טבעיות שלא ממש מוכרת
להרגיש את האימהות שבה ואת הדאגה שבה, ועכשיו היא מטפלת בי ומעניקה לי משהו שהיה מאוד זר בשבילי
וכשהיא ישנה לצידי ובאינסטינקט אני מושך אותה אליי ומבין שפתאום ההרגל של להיות לבד השתנה, זה כל כך חדש ומרגיש נפלא
חלאס עם המתיקות, מפחד שזה ירתיע אותה.
מחכה שאהייה בריא ואני אוציא מעצמי את מה שנינו לדעתי זקוקים לו, קצת חושך,
קצת אפלה וכאב
ובכל זאת הידיים לא מפסיקות לחרוש את גופה המושלם, חלקה ורכה
ואותן ידיים רוצות למשוך ולהכאיב
וזה יוצר חילוקי דעות בן האצבעות
ואז הן מתאגרפות על הגוף הזה
והיא גונחת
פאק איך אני אוהב שהיא גונחת
מתפתלת וגונחת
מנגנת לי ושרה לי בגרונה ובכאבה
הקטנה הזו שכבר חודש אני שבוי בא
שבוי בתוכה
ואין חבלים
אין סורגים
אין אפילו דלת
יש רק רגשות שקושרות אותה אליי
ואותי איתה
אז... מכל המחשבות האלו עליה
עלייך
עלינו
מה שבעצם אני מנסה להגיד בזמן שאת הורסת לי את הריכוז עם הפה שלך זה...
זה....
פאק הורסת את הריכוז
תודה
תודה על החודש הנפלא הזה
תודה שאת כל כך מושלמת ומדהימה
תודה שבחרת בי כמו שאני בחרתי בך
תודה שהשלמת לי את העולם
והפכת את הכל למושלם
מזל טוב לשנינו אהובה
חיים שלי
עד אין סוף