מילים מלוכלכות

כמה חודשים אחרי 9/11 קראתי טור בעיתון של מישהי שכתבה: "מאז 9/11 לא גמרתי." בתור ילד ישראלי בן 19 זה נראה לי מוזר כל כך. מה קשור פיגוע ומלחמה וכל זה לגמירות שלך?

אני בחו"ל עכשיו, עובד, חוגג, פוגש אנשים חדשים, מפלרטט בברים ואוכל שווארמה באחת בלילה. עמדתי על במה מול קהל ובכיתת סדנה מול תלמידים. צחקתי במושב תיאטרון. ניהלתי שיחות נפש (גם על המצב; כולם פה חמודים ושואלים אם זה בסדר לדבר על זה). הכל מכוסה שכבה אפרפרה דקה. טיפה פחות מצחיק. טיפה פחות רלוונטי. טיפה פחות מחרמן. עדיין עדיף מאשר להיות בארץ.

אני לא רוצה להתייחס אלייך ככה, זה פשוט שהעולם הוא מקום די נורא לפעמים, ואני צריך לעשות משהו לגבי זה. אני צריך לזיין את כל מה שלא בסדר בעולם. אבל כרגע רק את פה. אז את תקבלי בשביל כולם.

מחפש פורקן ולא מוצא. מקום חם להיות בו אנוכי לרגע. לא עם. לא לאום. רק גבר אחד. לזעום על פשוטי מחשבה בפייסבוק נותן מזור לחצי שעה כל פעם. זה לא מספיק. מה שאני באמת צריך זה מישהי שתהיה מושא לתחושה המבעבעת של חוסר האונים היחודי שבלהיות אחרי אסון ולראות את האסון הבא מתדפק וכבר מתחיל.

כשאני חולה, הליבידו הוא אחד מהברומטרים המדויקים לחומרת המצב. אז הוא דעך לאורך יום שבת, נעלם כלא היה החל מיום ראשון בצהריים, כשהמספרים עלו ל-600 בערך, ומאז אתמול הולך וחוזר שלוש פעמים בשעה בהתאם למפלס הזעם שלי. הזעם הוא מה שמאלחש את הכאב ומחזיר אותי לחיים. זועם עליהם. עלינו. עליכם. עלייך. עליו. ומרגיש את הדם זורם בעורקים.

אויש, מסכנה. אני ממש מצטער לשמוע.

כן. אני מבין.

ברור לך שהיא רק מקנאת בך. היא יודעת בדיוק כמה את שווה, וכמה היא לא מגיעה לך לברכיים.

אני רציני. היא סתם, ואת מאוד מאוד מיוחדת.

למה נראה לך שאני עושה לך ככה? וככה? ולאף אחת אחרת לא.

בדיוק, חמודונת. בדיוק. עכשיו תרדי על הברכיים. הגיע הזמן שאראה לך כמה אני אוהב אותך.

רוצה לספר לי הכל? בטח, חמודונת. שבי בתנוחה שאני אוהב וספרי לי איך גרמת לו לבוא איתך לחדר.

מה הוא אמר?

וכשהייתם כבר בפנים?

מי נגע במי ראשון? איך עשית את זה? ומה אמרת?

איך היה להוריד לו את הבגדים?

אהבת את מה שראית? פעם ראשונה שראית ככה בן בגילך?

כן, שנה הפרש מרגיש כמו הרבה בגילכם, אני יודע. לא אכפת לי אם הוא בשכבה מעלייך, הוא ילד, חמודה. יש לך יתרון של שנים עליו. עכשיו תמשיכי.

נגעת בו כמו שלימדתי אותך? זכרת איך להתחיל בעדינות?

התרגשת, הא? אני רואה אותך מסמיקה. קסם שאת. זה מאוד יפה עם הנמשים.

הוא אמר לך משהו?

איך הגבת?

איך הוא נגע בך? תראי לי איפה.

תראי לי איך, בדיוק. תגעי בעצמך כמו שהוא נגע בך.

תמשיכי. כן.

ככה עשית לו? זה טוב מאוד, חמודה.

תמשיכי.

את יכולה לזוז. כן. לשנות תנוחה. בדיוק כמו שעשית לו. תראי לי בדיוק איך היית איתו במיטת היחיד שלך. תדמייני אותו פה איתך.

תמשיכי. תמשיכי. חזק יותר. חזק יותר.

כן.

כן.

מקסימה.

אני כבר גאה בך, חמודה. הוא יזכור אותך להרבה הרבה זמן. וגם אני.

לפנות בוקר, קצת אחרי שהעולם נכנע וזחל מתחת לקו המשווה, החלקת לתוך מיטתי. היית פרועה ומתולתלת כמו תמיד, והטישרט המהוה נאנק מהמאמץ להכיל את נשיותך. והרי ידעת כבר אז שנוכל לברוח מהעקיצות ההדדיות, אבל לא מהרעל של עצמנו; דמיינו את עצמנו ביחד בעוד עשר שנים, אמרנו, רק לא בעוד שבוע.

אבל פה זה לא העולם האמיתי, פה זה הגבול חסר הצורה במוזיאון של ארבע לפנות בוקר, השעה המושלמת הגרועה ביותר, וכאן אפשר לקבל בדיוק את מה שרוצים. הורים מתגאים בילדיהם, נשים עם חדרים מפנות את החדרים שלהן, ואת יכולה להיות רכה אלי מבחוץ כמו שהיית מבפנים.

הגופים שלנו תקשרו לזמן מה. שני ילדים בלי שפה משותפת משחקים בהשגחה מינימלית של הורים נעדרים רגשית. החוויה היתה חוץ-שכלית: ראיתי את עצמי מהצד מקבל החלטות גרועות ולא היתה לי הדרך לעצור את עצמי.

לאחר מכן הבטתי בשעון ונזכרתי שאני עדיין בהווה. לפתע קפצה עלי חדות מחשבה פתאומית והעמידה לי את כל הדברים בבת אחת. נאנחתי בעייפות והזמנתי אותך להישאר. השלמתי עם נוכחותך, דארלינג, והשלמתי עם הלילה הלבן.

את חושבת על בנים אחרים? בנים בגילך?

זה מרגש אותך, נכון? את רוצה להיות טובה בשבילם. את תהיי. אחרי שאני ואת נפסיק להיפגש.

אה-אה-אה. אמרתי לך לא להוציא אותו. חוץ מזה, אני יודע מה את הולכת להגיד. אני יודע, חמודה. זה לא יקרה מחר. יש לך עוד הרבה מה ללמוד. כשאני אסיים איתך, את תהיי אישה, ותפגשי גבר, ותעשי אותו מאוד מאושר.

אל תוציאי אותו. יש פה טישו. לא להוציא. לא. להוציא. ילדה טובה.

שששש. זה בסדר. אני יודע. את תתגברי. אני אעשה אותך חזקה. אל תוציאי אותו.

לאט לאט.

לאט לאט.

לא צריך למהר.

את מרגישה אותי?

יופי. יופי, ילדה גדולה.

כן. אני יודע. הוא מרגיש גדול מדי. מתרגלים לזה.

רוצה לעצור?

לא?

אז תבקשי.

תבקשי ממני להמשיך.

אני רציני. אם לא תבקשי אני אצא החוצה.

חמודה. תירגעי. אני לא מודד לך זמן. קחי שניה. ותבקשי ממני להמשיך.

ילדה טובה.

נשימה עמוקה.

מוכנה?

את לא הכי טובה שהיתה לי. מה חשבת? הייתי עם נשים בגיל כפול משלך. זה בסדר, את תשתפרי.

את מבואסת?

רוצה להיות טובה בשבילי?

אוקיי. תעמדי. עכשיו תורידי את כל הבגדים.

חשבתי שאת רוצה להיות טובה. את לא חייבת. אם את רוצה, זה מה שאת צריכה לעשות.

ילדה טובה. אויש, הגוף הזה. רואה מה את עושה לי? תסתכלי. אל תתביישי. זה בזכותך. ככה את עושה ותעשי להרבה בנים בחיים שלך. אל תשכחי את הכוח הזה.

עכשיו תסתובבי. תראי לי אותך מכל הכיוונים.

תעלי על המיטה. תחזיקי אותו. אני הולך להסביר לך מה לעשות צעד אחרי צעד. אני אדאג שתהיי טובה מאוד, חמודה.