אני אוהב לפלוש אלייך: להיכנס לבית לא שלי ואז לגוף לא שלי, להכריח את עצמי לתוכם ולנהוג בהם כרצוני. לזרוק את הנעליים מול הדלת ואת התחתונים במסדרון. לבלגן לך את המצעים. להספיג את המזרן בריח הזיעה שלי. ללכלך את הכריות בסלון. להכתים לך את הקירות. לגרום לך לצרוח באזני השכנים ולהשאיר לך זרע מטפטף על רצפת המטבח. לטנף לך את הגוף והנשמה. להשאיר עלייך סימני נשיכה. להשתמש בכל מה שיש לך: הבירה במקרר, המים החמים במקלחת, הרקמות הרכות והנעימות. להשאיר אותך משומשת, זרוקה, מרוחה, מעוכה ומוזרעת ולהסתובב עירום בבית שלך כאילו היה שלי. אני רוצה להשאיר טביעות אצבעות על המותניים ועל מדפי הספריה שלך כמו סימון טריטוריה. אני רוצה שכל מרחב המחיה שלך יתכווץ ויימתח מסביב לאיברי הגוף שלי. אני רוצה ללכת לישון במיטה שלך, נינוח, אוחז בך ברוגע וישן את מנוחת הטורף בשנתו.
ולמחרת בבוקר, אחרי שאפלוש אלייך שוב, אני רוצה לצאת מביתך לבוש בכל חליפת האדם שלי בלי שהחזרתי כלום למקום. אמנם כבר לא אצלך אבל עדיין איתך, וכל חמשת חושייך עוד מזהים אותי בכל סימן מסביבך ומספרים לך עלי ללא הרף, משאירים אותך לאסוף את כל החלקים שלך ואת הריהוט של חדר העבודה ולהשיב למראית עין של סדר, של חיים שלא נפלשו והתהפכו בבת אחת.