אחרי שנים של היכרות עצמית וניסוי וטעיה, למדתי איך להתאים את רמת האנרגיה המינית שלי לנסיבות מסביבי. דייט, מפגש חברי, מסיבת סקס, לילה עם מאהבת אחרי שנים שלא נפגשנו – כל אחד מאלה דורש מפלס שונה של מים חיים על מנת להוציא ממנו את המיטב. הזין שלי הוא שסתום הלחץ שיש לתפעל מתוך התחשבות בניסיון ותכנון העתיד הקרוב.
אם מדובר במשהו לא מיני בעליל, כמו מפגש משפחתי, שיעור או פגישת עבודה – אני מגיע מרוקן. לרוב, אלה סיטואציות משעממות במיוחד, והמחשבות נוטות לנדוד, אולי למחשוף של הקולגה. אז ראוי לעשות את מה שאפשר להישאר מרוכז וחף מהסחות דעת.
אם מדובר במפגש שיכול להתפתח לזיון לוהט או שלא – אני נשאר במפלס בינוני, כזה שיקל עלי ליהנות ממפגש פלרטטני, אולי אפילו פיזי, אבל כזה שיכול לעצור בכל נקודה בדרך בלי שתיווצר אי נעימות פיזית.
אם מדובר במפגש למטרת סקס – לרוב, מפגשים כאלה באים יחד עם מסגרת זמן כלשהי. קוויקי בסלון שלך בדרך לארוחת צהריים, זיון חפוז בחדר המדרגות של הבניין הנטוש ליד המשרד שלך, או מציצה באוטו ברחוב שלך באחת בלילה, דורשים אנרגיה גבוהה ככל הניתן. הזין צריך להתקשות, לעבוד ולהגיע לפורקן, ומוטב שיישארו עלייך סימנים עשירים וכבדים כתוצאה מכך. לעומת זאת, בוקר פנוי בלי לחץ זמן או לילה נדיר ביחד בחדר שכור דורשים מרתון, שבו לא רק שיש להישאר זקור ומוכן לאורך זמן, אלא גם האקטים עצמם מגבירים את הלחץ לאורך המפגש. בהזדמנויות האלה אני לרוב מעדיף להגיע במפלס בינוני-גבוה, שישאיר מספיק זמן לבנות לקראת השיא המיוחל, ואולי יאפשר שיאים מרובים לאורך זמן, עם הפסקות, שינויים בקונפיגורציה ואולי גם מספר גמירות באמצע. מסיבות סקס ואורגיות נופלות גם הן לקטגוריה הזו.
אם מדובר בהופעה מול קהל – אני משאיר את המפלס גבוה, אבל מתחת למקסימום. זו סיטואציה מיוחדת, שבה האנרגיה המינית מיתרגמת לנוכחות, כוח וכריזמה. כל עוד המפלס לא גואה ומאיים לפרוץ את הסכרים, הלחץ מנותב היטב ואפשר לרתום אותו לשימושים מרשימים. וכמובן שאחרי הופעה, יש תמיד סיכוי למשהו ספונטני (או ספונטני לכאורה, ובעצם בתכנון של אחד הצדדים) עם פרטנרית או מישהי מהקהל.
ולפעמים, כמו בימים האחרונים, אני מחליט לעמוד על קצה התהום ולהביט מעבר לו, אל המקום בו ישנה רק התדרדרות מהירה לעבר הקרקעית. הלחץ גואה והופך לבלתי נסבל, כל צליל, תחושה וניחוח הופכים למיניים. אני מצחצח שיניים, מתחבר לפגישות עבודה, אוכל ארוחת צהריים, הולך למכולת, משוחח עם רואה החשבון, ובכל הזמן הזה אני מחזיק את עצמי באקט נדיר של שליטה עצמית ויודע ששחרור הלחץ המתקרב יהיה כרוך באובדן של השליטה הזו, בכאב ושבירה, פריצה של הסכר כשכבר מאוחר מדי וההרס מובטח, ואני מקווה רק שהכאב שלך כשתעמדי בערוץ השיטפון יהיה שווה את כל זה.