מזגת לי כוס מים קרים. שתיתי אותה בשקיקה. זה היה אחד הימים החמים בשנה, והשמש של ראשון הספיקה להשאיר אותי מיוזע ומתנשף בהליכה הקצרה מתחנת האוטובוס במורד הרחוב שלך. המזגן החזק מהסלון ליטף את עורי בעדינות והבטיח לי הקלה. הפטמות שלך מתחו את בד החולצה הדק והבטיחו לי הבטחות משלהן.
"טוב, בוא לחדר," זרקת, פנית ועלית במדרגות. הנחתי את הכוס הריקה בכיור בזהירות והלכתי אחרייך. החולצה הבהירה חיכתה לי בתחתית גרם המדרגות; המכנסיים הקצרים הושלכו על המדרגה העליונה; זוג תחתונים קטן נח במפתן דלת חדרך.
גיחכתי. בזמן האחרון קיבלת קצת ביטחון עצמי, והחלטת לאתגר אותי במחוות נועזות. לרוב לא נתתי להן לעצור אותי, אבל המעמד יוצא הדופן גרם לי להסס לשניה, ואפילו להתכופף ולהתחיל לשלוח את קצות האצבעות מטה, לתפוס את הבד המהוה, כמעט סמרטוט חסר צורה, שקיבל נוכחות רק כשעטף את קימורייך. באמצע הדרך שיניתי את דעתי והחלטתי שלא. גילית עצמאות - למה שלא אתן לך ליהנות מתחושת הסכנה?
את חיכית לי עם גבך אל הדלת, בתנוחה שכבר הכרתי. גילית די מוקדם שכשהתחת שלך בולט לאחור הוא מקבל צורה מושלמת של לב עגלגל והשדיים נראים בבירור מעבר למתניים. זכרתי את התנוחה הזו שנים לאחר מכן וקיוויתי שהיא משרתת אותך עם גברים בגילך.
לא בזבזנו הרבה זמן על משחק מקדים. ההתנהגות שלך לא השאירה מקום לספק. הזין חולץ, הקונדום הולבש, ואת החזקת בכוח את שולחן הכתיבה משני צדדיו בזמן שנחדרת בכוח מאחור. שלושת מפלסי הבית רחב הידיים התמלאו בגניחות שלך וברטט מסך המחשב שריקד על השולחן. הפעם, כשהאגודל שלי חקר את חור התחת שלך, הכנסתי אותו עד למפרק הראשון. לא יעבור זמן רב וארגיש את החור מתכווץ מסביב לכלי הזין שלי, אבל זה עוד לא היה היום.
גמרת מהר, כתמיד, ואז פעם שניה כמעט מיד. הגמירה השלישית לקחה עוד כמה דקות. התנוחה הזו הקשתה עלי להחזיק, ומיד לאחר הגמירה השלישית גנחתי שאני קרוב. את ידעת מה זה אומר. התיישבת על מיטת היחיד הקטנה, הפשטת את הקונדום ולקחת את הזין בפיך וידייך. לא לקח הרבה זמן עד שזרע געש וכיסה את הסנטר והציצים שלך. טיפות סוררות התיזו לצדדים ונחתו על מצעים בצבעי פסטל עם דוגמאות עננים פסטורליים. הזדקפתי והתמתחתי בזמן שלקחת אותי בפיך. אהבת לסחוט ממני כל טיפה, להתענג על הזרע במידה שנשים מנוסות בהרבה ממך לא השתוו אליה לעיתים קרובות.
גם כשניגשת ללבוש טישרט גדול ומכנסי טרנינג לא טרחת לנקות את חוטי הזרע מהחזה והצוואר שלך. רק את הפנים ניגבת. משכתי מעלה את המכנסיים, התיישבתי ליד שולחן הכתיבה והבטתי בך בחיוך. כשהתיישבת, הצבעתי על המדף מעל השולחן. את שרבבת שפתיים במחווה של תסכול מצועצע ומשכת ממנו ספר: חשבון דיפרנציאלי ואינטגרלי 1.
"מה אתם עושים?" קולה של אמך בקע מהמסדרון. הצצתי בשעון שגילה לי שאנחנו יושבים כבר כמעט שעה וחצי.
"גבולות", עניתי, "וכבר גמרנו להיום". היא חייכה אלי ואלייך. רק כמה דקות לאחר מכן, כשירדתי במדרגות עם התשלום לשיעור טמון בכיס, הבחנתי בבגדים שלך, זרוקים שם בדרך מהסלון לדלת החדר בקומה השניה.