פגשתי מאהבת מהעבר בתחנת הרכבת. ישבנו וקשקשנו עשרים דקות, הא הוביל לדא, ובמהרה חזרנו לתקופה ההיא. היא היתה בחורה דתיה מירושלים שלקחה לעצמה למשימה לחקור את העולם החילוני, ובמסגרת זה עברה באופן מתודי על כל הגברים וחלק מהנשים במעגל החברתי המורחב שלי. אחרי זה התחתנה עם בחור מבית טוב ועשתה שלושה ילדים באיזו התנחלות. מסתבר שמאז התגרשה. היא עדיין עגלגלה וחמודה והצחוק שלה גדול ושמח, לגמרי לא דומה לגניחות ופרצופי האורגזמה שהיתה עושה אז.
לא כל כך הייתי מוכן לכך, שם על הספסל בתחנת הרכבת ההומה של שעות הערב, שתעלה זכרונות ממתי שהיינו מזדיינים. זכרונות טובים, בוטים מאוד, ככה משום מקום. גם זה הזכיר לי את העבר – איך, אחרי שנמאס לה ממני, עדיין היתה צצה במסנג'ר בשעות הלילה המאוחרות ומתארת לי את התסכול מהדייט, כולל הערות על גודל הזין של הבחור וכישורי המין האוראלי שלו, ואיך היתה נפרדת ממני בהכרזה שהיא הולכת לאונן ולישון.
אני לא גבר מהסוג שמתחיל עם המון נשים, דופק וזורק. אני אמנם חרמן, זה בהחלט אופייני אצלי, אבל נקשר בקלות. מבחינתי זיון אחד זה מערכת יחסים. המקרים המעטים שבהם שכבתי עם מישהי וזה לא המשיך והתפתח השאירו אותי עם תחושת החמצה, כאילו היה ראוי לחקור את הגופים והמוחות שלנו עוד קצת.
אחרי שהתאוששתי מההפתעה החמאתי לה בחזרה, בעיקר על הנמרצות והתשוקה שלה לרצות. היא לא היתה טובה במיטה אבל אהבה מאוד למצוץ, לרכב ובאופן כללי לשרת את הגבר שאיתה. זה היה מדליק בפני עצמו, גם בלי שהיתה מעולה בזה. אפילו את זה אמרתי לה: שאני מקווה שהשתפרה בטכניקה מאז, והוספתי שנראה לי שאם היינו נשארים במערכת יחסים היינו מוצאים דרכים נוספות להתענג אחד על השניה. היא חייכה ואמרה לי שממה ששמעה עלי לאורך השנים היא בטוחה שהשתפרתי ושנראה לה שגם היא. חיבקתי אותה לשלום. הרחתי את ריח הסבון הנקי שהיה תמיד שלה והשדיים הגדולים והרכים שלה נלחצו לחזה שלי. בהליכה בדרך הביתה שמתי פול סיימון, הסתכלתי במכוניות החולפות וזמזמתי לעצמי.