אונס הוא דרך הישר בחברה שלנו. זה קורה כל הזמן מסביבנו. לא תמיד בכזו דרך נוראית, אבל גם, ומקרים פחות חמורים מתרחשים כל הזמן. חברות שלכם נאנסו, חברים שלכם אנסו, בסבירות גבוהה מאוד. זה כואב להודות בכך, ולהודות בחלק שלנו בתרבות הזו, גם אם זה חלק קטן ופסיבי יחסית. לא אנסתי, אבל העלמתי עין, השתתפתי בבדיחות, הערתי הערות לא במקום. ובעיקר, שנים חלפו לפני שהודיתי שאני חי בחברה בה נשים מותקפות באופן תדיר ולרוב ללא הגנה או מענה.
זה הדבר הכי חשוב, והכי קשה, שגברים יכולים לעשות בשביל נשים: לספק להן מקום בטוח לשתף את החוויות האלה. רק להקשיב, בלי צורך להתגונן או להצטדק. זו המשמעות של להאמין למתלוננת, אגב. לא להכניס כל גבר לכלא בלי ראיות, אלא פשוט להקשיב לסיפור שלהן ולתת לו להיכנס לתוכנו, לעשות לנו קצת רע, לתת לטיפה אחת של רעל לטפטף ולכאוב לקצת זמן ולהבין שאנחנו חיים בעולם שבו הכאב הזה נפוץ, ואמיתי, ומקיף אותנו גם אם אנחנו לא רואים.
