חושב הרבה בזמן האחרון על החיבה שלי לסקס לימינלי. סקס לא מתוכנן, לא מחושב, לא מתאים, לא הגיוני.
מתי זה התחיל? כנראה מילדות. ובטח התחזק כשהייתי מסובך עם המלכה הבלתי מעורערת של זה, השרלילה המיתולוגית.
לאורך השנים הסוערות עם השרלילה המיתולוגית, מדי פעם עלתה בראשי המחשבה שהיא בכלל לא בקטע של סקס סתם, אלא רק סקס במקומות מוזרים בבית ובחוץ, או בזמנים או נסיבות מוזרות. כשמסוכן ואפשר להיתפס, כשמאוחר ואין כוח, כשאין זמן ומאחרים, כשאחד מאיתנו רוצה יותר מהשניה, כשאנחנו צריכים להיות בשקט וכו' וכו'. יצאתי ממנה מחוסן להרבה בולשיט: היא היתה בוגדנית, מניפולטיבית, רכושנית ודרמטית, כריזמטית ופתיינית בטירוף, והכל כיסה בור ענקי של חוסר ביטחון. למדתי ממנה כמה הרגלים גרועים: איך לפרש את מה שאישה מתכוונת אליו ולאו דווקא את מה שהיא אומרת במפורש, איך לזהות את החולשה מאחורי הרעש והצלצולים, ואיך לזיין אישה זה לעיתים קרובות משהו שפשוט "קורה" לה, מנותק מסיבה ותכלית, כאילו הוא שייך לבועה נפרדת משאר מהלך החיים. לימינלי. זמני.
נפרדנו אחד מהשניה פעמים רבות וחזרנו, ובין לבין היינו מזדיינים לרגל הפרידה, ואז עוד זיונים בין לבין (כל אחד היה חד פעמי, לא מתוכנן, פעם אחרונה, רק כי יש לה יום הולדת או כי הבאתי סרט שהיא אהבה או כי לילה קפוא במיוחד), ואז היינו חוזרים ומזדיינים לרגל החזרה, וחוזר חלילה. מערכת היחסים כולה היתה בעצם תירוץ לזיונים לא צפויים.
היא אהבה את הטרנספורמציה הזו בין להגיש לי בירה על המרפסת שלה לבין להחזיק את הקרסוליים ולפתוח רחב עד שלחצתי לה על צוואר הרחם. בשלב מסוים חרמן אותי יותר לראות אותה "מפתה" אותי, והייתי נותן לה להשלים את התמרון המלא גם אם לא היה בו צורך. היה קסם בלראות אותה משילה שכבה אחר שכבה, החל מהמגע המרפרף על כתפי ועד שגמרה בהתכווצויות על בסיס הזין שלי. פעם אמרתי לה "מאוחר יותר נעשה סקס" או משהו כזה, וזה ממש הוריד לה. היא היתה צריכה, חייבת, לדעת שהיא פיתתה אותי, ממש הפילה אותי ברשתה.
היא גם היתה הרבה יותר בדס"מית משהודתה—עוד משהו שלמדתי לזהות בזכותה אצל נשים רבות לאחר מכן. המשגל הלימינלי אפשר לה לשחרר מעט מחרדת השליטה שאחזה בה רוב הזמן ולקרוא לי בקול רם לעשות לה את מה שמגיע לה: תזיין אותי, תדפוק אותי, תפתח לי את הצורה. היא ידעה שהיא היתה מניפולטיבית והפכפכה, ידעה שזה לא בסדר, וייחלה לעונש, שהגיע כשזיינתי אותה באופן משפיל. כמובן שבשביל זה היתה חייבת לתחזק חזות עניינית בכל זמן אחר: בלי פנטזיות מלוכלכות, בלי להסתובב עירומה סתם ככה בנוכחותי, בלי אנאלי, בלי לגמור עליה, בלי דיבור מלוכלך. כל החוקים היו נזרקים לפח ברגע שהנרתיק נרטב והפטמות התקשו. חוץ מאנאלי, שהיא באמת לא עשתה אף פעם.
ברגעים האלה, כשהיא היתה רוכבת עלי, משופדת ופתוחה, היא היתה מרשה לעצמה להיות היא: תלתלים פרועים למטה ולמעלה, זוג שדיים אדירים מתנודדים בפראות, גניחות של גמירה חזקות מספיק שהשותפות ישמעו וחלשות מספיק שתוכל להתכחש, אצבעות שורטות את הכתפיים והחזה ורטיבות נסחטת בכוח במורד הביצים בכיווצי נרתיק. ידעתי את מי ומה אני מזיין באותו הרגע, ובחרתי להישאר, עד שלא יכולתי יותר לשלם את המחיר.
עזבתי אותה מחושל. זו היתה הפסגה הראשונה שלי. היא בנתה אצלי כושר עמידה, שרירים קשוחים ורקמת צלקת עבה, ומאז אני מפלס את דרכי בעזרתם לתוך גופים רכים ועדינים, במיוחד כשלא לגמרי מתאים.