תמיד חיבבתי דתל"שיות. משהו בפער, כנראה. בין עבר להווה, בין דמותה החסודה בעיני הוריה לבין דמותה הפורנוגרפית בשבילי, או בין הישיבה לצד השולחן בארוחת שישי לבין הריח שלי זולג בין ירכיה.
(היתה לי רק דתיה אחת של ממש, מפגש שיכור אחד עם ל', עולה חדשה מקומה 3 בעבודה, שהפך לסדרת מפגשים מבזים בחדרי המשרדים הנטושים בקומת הקרקע.)
ר' מהפוסט הזה היתה מוצלחת במיוחד. לא משהו במיטה, כמו שכבר כתבתי פה. כן טובה במלאכת הורדת החזיה מתחת לחולצה ברכב שלי. היא היתה יכולה לבוא בלי חזיה; אף אחד לא היה שם לב. היא רצתה שאראה אותה כמו שנראתה עם המשפחה לפני חמש דקות. להגדיל את הפער. חצי שנה לפני נפרדה מהחבר הרציני, ובזמן בין לבין למדה את הכוח שיש לידיעה שלי שהיא לא לובשת כלום מתחת לחולצת השבת וחצאית התכלת.
השבוע, כשישבנו לקפה של אחה"צ ליד הבית שלי, נראה שחזרה לסורה. היא סיפרה לי באותו הטון הענייני על הסקס הלא מתוכנן שהיה לה עם חבר משותף, אקס מלפני שנים, וכשאמרתי לה שזה מעמיד לי את הזין הגיבה בחוסר סבלנות שזה ברור, אנחנו גם אקסים, מובן שהמחשבות שלי הולכות לשם.
בגילי המופלג אני כבר לא נותן שישחקו בי ככה, אבל איתה הדפוס הישן חזר, ומצאתי את עצמי מהנהן בהערכה לשמע הסיפורים שלה על מערכת היחסים איתו בעבר, איך התקשר אליה ובא לבקר בלי התראה, איך ישבו בחצר של ביתה, ואיך היתה צריכה להיות שקטה כשרכבה עליו כדי שהילדים בבית לא יתעוררו.
יצאתי משם עם דקירה נוסטלגית וזקפה עכשווית. שתיהן ממאנות לחלוף. בקרוב אשלח לר' הודעה ואבוא לבקר.