כמעט שום דבר בחייו לא הסב לו גאווה או סיפוק. הוא הלך במסלול ארוך, השקיע שנים, ולבסוף היה בעל, אבא, בן, אח, חבר, בוס ומפקד בלי דופי. חשבון הבנק הלך ותפח משנה לשנה. הוא טיפס בסולם הקריירה. אשתו היתה מושא קנאה לחבריו. ועדיין הרגיש שחייו אמורים להיות טובים יותר.
ככה הוא תירץ לעצמו את הקשר עם נטלי. נטלי הכירה את נגה בתו כשעברו לבית החדש לפני שש שנים. מאז היו בלתי נפרדות, מלבד כשנטלי היתה מתגנבת מחדרה של נגה באחת בלילה ופוגשת אותו במרתף. הכורסה הישנה והנוחה שלו ישבה שם, והוא הודה לגורל שלא הסכים לליה שיזרקו אותה כשעברו. בהתחלה נטלי רק ירדה לו; אחרי שהיה גומר היתה שוטפת את פיה בחדר השירותים הצמוד, ואז חוזרת ומתכרבלת בחיקו, רגליה אסופות לצד אחד, ידיה מסביב לצווארו, ראשה על כתפו. חודש לפני יום הולדתה ה-17 היא הצמידה את שפתיה לאזנו באחד הלילות ולחשה לו שהוא יהיה הראשון שיחדור אליה. הפעם הבאה בה נפגשו היתה שלושה שבועות מאוחר יותר. גם באותו הלילה נשאר באותה תנוחה, ישוב ונשען לאחור על הכורסה, ידיו אוחזות במותניה ועוזרות לה בזמן שהנמיכה את עצמה עליו בזהירות. כשחיבק אותה לאחר מכן הרגיש את דמעותיה מרטיבות את עורו, ובלי מילים חיבק אותה חזק יותר, ובלבו אמר לעצמו: זה מגיע לי.